Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אנה את בסדר?
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 200
אנה יורדת למרתף ומציירת על גבי הציורים של אביה, שכבה על שכבה. האיש שאנה אוהבת מגמגם. המרווחים בין מילותיו הם לה כחרכי נשימה, אבל החללים הנפערים בתוכה רעבים והיא אוכלת להשביעם. היא טווה את ימיה בבקרים והם מתפוררים תחת ראשה בלילות. אנה דורשת בעולם בצעדים קטנים, וכשהיא יוצאת אל השמש הבדידות נופלת ממנה כצל. היא זוכרת צמח שהוריק מתחת לחלון חדר הילדים, והם היו מגדלים אותו בחלומותיהם עד שנכרת. מה שנכרת לא ישוב ויצמח, אבל אנה מחכה: היא לא יודעת לְמָה, אבל היא מחכה. שכבה על שכבה, בכישרון מרעיד ובלשון עשירת–תהודה, מדויקת עד נימי–נימיה, מציירת חבצלת לואיס–חן דיוקן של חיים נסתרים, העשויים אינסוף קיפולי זמן, הדים רחוקים ושפות נשכחות, ובה בעת משתברים בחוּדוֹ של הרגע. חבצלת לואיס–חן, ילידת 1983, אם לארבעה. זהו ספרה הראשון.

אנה היא בינונית, היא ממלצרת יומיים בשבוע בבית קפה, ובשאר הזמן היא במרתף, מציירת על הציורים שאביה השאיר. אנה אוכלת את עצמה, ולא רק, היא גם אוכלת מכל הבא ליד, היא מנסה להיעלם, להיבלע בחור שחור, אבל בן זוגה לא מפסיק לראות אותה, ולעשות בדיוק מה שהיא צריכה, החיסרון היחיד שלו זה שהוא לא קורא את מחשבותיה של אנה, אנה הבינונית.

באחד משיטוטיי בפייסבוק נתקלתי בסקירה מדהימה לספר, הסקירה נכתבה ע"י אביגיל קנטורוביץ' שעובדת בהוצאת כתר-מודן, וליוותה את הספר מהרגע שהיה כתב יד. הסקירה שלה הייתה כל כך מדהימה שרשמתי לי אותו מיד כשמשהו שצריך לקרוא, וכאשר הוא נבחר להישלח אלינו מהשגרירים של כתר-מודן, לא הייתה נרגשת ממני. אחרי המתנה של יותר מחודש (בחסות הדואר) השבת סוף כל סוף התיישבתי לקרוא אותו.

מהרגע שפתחתי את הספר לא הפסקתי לקרוא, קראתי אותו בנשימה עצורה, ולא הבנתי מה אני קוראת. הרגשתי שהכתיבה פיוטית, כמעט שירה, ומה שהתנגן לי בראש היה מקצב של פואטרי סלאם, ובמשך מאתיים עמודים המקצב הזה המשיך לי בראש. בהתחלה, הרגשתי שכל פרק הוא טקסט אחר, אך לאט לאט הפרקים החלו להתחבר, והבנתי את הדבר העמוק שמסתתר מאחוריהם, משהו שאנה מעולם לא הצליחה להגות במילים.

הדעות על הספר הן חלוקות, ואני מסכימה עם אלו שאהבו את הספר ועם אלו שלא. לקח לי זמן לאהוב את הספר הזה, ויכול להיות שבלי שהייתי קוראת את ההמלצה של אביגיל עליו, ובלי שהייתי שומעת אותו מדברת על הספר במפגש קוראים, כנראה שכלל לא הייתי מרימה אותו מהמדף. אבל אם יש משהו שאני אוהבת, זה ספר שמוציא אותי מאזור הנוחות שלי.

הספר מתאים לכולם, באמת לכולם. כי מתוך כל המילים שבו, וכל הפרקים שמתחברים לספר, כל אחד יוכל למצוא את הטקסט להתחבר אליו, וכל אדם ייקח את הטקסט למקום שלו, וזה היופי המיוחד שבספר. אלו שכבר קראו בספר כנראה ירימו גבה עכשיו, אבל היה משהו בספר, ותמהיל המילים שבו, שהזכיר לי את הכתיבה של הרוקי מורקמי, כזו שכל אחד יכול לפרש אותה בדרך שלו.

שורה תחתונה: אנה את בסדר הוא מסוג הספרים שקוראים בנשימה אחת, ובשנייה שמסיימים את הדף האחרון רוצים לחזור להתחלה ולקרוא מחדש.

אהבתם? שתפו!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן