Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אמא של הים
תגיות: ,
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 208
בגיל שלוש־עשרה, האנשים שעד כה קראה להם אמא ואבא החזירו אותה, בלי הסבר כמעט, למשפחה הביולוגית שלה. מאז היא מחפשת את התשובה. יש ספרים שנוגעים בנו כל כך עמוק, שהם כמו קוראים בשמנו. כזהו הספר הזה כבר מהעמוד הראשון, כשהגיבורה – עם מזוודה ביד אחת ושקית נעליים באחרת – מצלצלת בדלת לא מוכרת. פותחת לה אחותה אדריאנה, בעיניים הלומות שינה וצמות פרועות: הן מעולם לא נפגשו עד כה. כך מתחיל הסיפור המטלטל והמופלא הזה: עם ילדה שבן לילה מאבדת הכול — בית נוח, חבֵרה הכי טובה, אהבתם של הוריה. או ליתר דיוק, מי שחשבה שהם הוריה. הם רק מספרים לה שהמשפחה האמיתית שלה רוצה אותה בחזרה. אבל האם זה נכון? חיים שונים לגמרי מתחילים עבור הילדה "המוחזרת", כפי שקוראים לה באכזריות הילדים סביבה. חיים חדשים בבית קטן וחשוך, עם אחים בכל מקום ומעט אוכל על השולחן. אבל ישנה אדריאנה שחולקת איתה את המיטה. וישנו וינצ'נצו אחיה, שמסתכל עליה כאילו היא כבר אישה. ובאותו מבט ערמומי היא יכולה אולי ללכת לאיבוד כדי להתחיל למצוא את עצמה.

יש לה שתי אמהות, אמא של הים והאמא האחרת. עולמה של נערה צעירה מתהפך באחת כשהוריה מודיעים לה שהיא לא ביתם הביולוגית ושהיא מוחזרת למשפחתה המקורית.

עד עכשיו היא גרה עם זוג הורים, בבית מסודר, קרוב מאוד לים. היו לה חיים נוחים, חברת נפש וכמעט כל מה שרצתה לעצמה.

הוריה של הים, מחזירים אותה למשפחה הביולוגית שלה בכפר, משפחה קשת יום ומרובת ילדים. היא מופיעה עם מזוודה בידה האחת ועם שקית של נעליים בידה השניה. מאחר ואין מיטה פנויה בנמצא, היא ישנה עם אחותה הקרובה אליה בגיל, עם אדריאנה. כמה שהחיים שלה השתנו... אפילו אוכל לא היה כמו שהיה לה בחייה הקודמים. הכל השתנה!

מדוע הוריה של הים לא רצו אותה עוד?

מדוע ההורים הביולוגיים מסרו דווקא אותה?

היא חזרה לבית של הים. הכל היה מוגף, אף אחד לא היה בבית. היא הניחה שאמא של הים מבריאה ממחלה והיא תחזור לדרוש אותה מהוריה המקוריים. מדוע היא החזירה אותה? הרי הוריה הביולוגיים לא ממש רוצים אותה. היתה לה תקווה לחזור לחייה הקודמים. פעם היה לה טוב, אהבו אותה, דאגו לה באמת, היתה לה חברה טובה והים היה קרוב...

כשהתחילה ללמוד בבית הספר בעיירה כשחזרה. כולם קראו לה "המוחזרת". כמו הטילו בה או קלון, כדי שאף אחד לא ישכח מיהי. היא רצתה מאוד לשוב ולפגוש את אמא של הים, רק שזו לא היתה בביתה הקודם. היא הרגישה כמו צעצוע שמועבר מיד ליד, ממשפחה למשפחה. היא לא הרגישה שייכת למשפחתה המקורית, היא רצתה לשוב לחיים הנוחים שהיו לה ליד הים.

לא אמשיך לספר לכם עוד על העלילה עצמה, רק אוסיף שהתחנה האחרונה שלה לא היתה בביתה המקורי, היא המשיכה לנדוד. הדמות שלה נגעה לליבי, ילדה שלא מצאה את מקומה, שלא הרגישה שייכת. זוהי תחושה קשה מאוד לחיות איתה, בטח שאת נערה מתבגרת. לאורך כל הספר ליבי יצא אליה. כמה קשה לגדול כך – חלק מהזמן בשקר וחלק מהזמן כמי שאף אחד לא רוצה בה. שוב חשבתי על ילדי כמה בני מזל הם שהם מקבלים אהבה, מילה טובה, תמיכה, וכמובן את כל הצרכים הבסיסיים שלהם ומעבר. אני תמיד אומרת להם שהם לא יודעים כמה טוב להם. רק שיגדלו וטיפה בינה תכנס, הם יבינו...

שמעתי רבות על הספר והייתי סקרנית לקרוא אותו. לצערי לא נהנתי כמו שציפיתי. הסיפור אמנם מעניין ונגע לליבי אך לא הספר. הרגשתי שהכתיבה מעט שטחית והדמויות לא מלאות. אם הסופרת היתה מפרטת יותר, זה גם היה מכניס עוד עניין לסיפור ואולי הייתי מצליחה להתחבר אליו.

אהבתם? שתפו!

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן