יש לה שתי אמהות, אמא של הים והאמא האחרת. עולמה של נערה צעירה מתהפך באחת כשהוריה מודיעים לה שהיא לא ביתם הביולוגית ושהיא מוחזרת למשפחתה המקורית.
עד עכשיו היא גרה עם זוג הורים, בבית מסודר, קרוב מאוד לים. היו לה חיים נוחים, חברת נפש וכמעט כל מה שרצתה לעצמה.
הוריה של הים, מחזירים אותה למשפחה הביולוגית שלה בכפר, משפחה קשת יום ומרובת ילדים. היא מופיעה עם מזוודה בידה האחת ועם שקית של נעליים בידה השניה. מאחר ואין מיטה פנויה בנמצא, היא ישנה עם אחותה הקרובה אליה בגיל, עם אדריאנה. כמה שהחיים שלה השתנו… אפילו אוכל לא היה כמו שהיה לה בחייה הקודמים. הכל השתנה!
מדוע הוריה של הים לא רצו אותה עוד?
מדוע ההורים הביולוגיים מסרו דווקא אותה?
היא חזרה לבית של הים. הכל היה מוגף, אף אחד לא היה בבית. היא הניחה שאמא של הים מבריאה ממחלה והיא תחזור לדרוש אותה מהוריה המקוריים. מדוע היא החזירה אותה? הרי הוריה הביולוגיים לא ממש רוצים אותה. היתה לה תקווה לחזור לחייה הקודמים. פעם היה לה טוב, אהבו אותה, דאגו לה באמת, היתה לה חברה טובה והים היה קרוב…
כשהתחילה ללמוד בבית הספר בעיירה כשחזרה. כולם קראו לה "המוחזרת". כמו הטילו בה או קלון, כדי שאף אחד לא ישכח מיהי. היא רצתה מאוד לשוב ולפגוש את אמא של הים, רק שזו לא היתה בביתה הקודם. היא הרגישה כמו צעצוע שמועבר מיד ליד, ממשפחה למשפחה. היא לא הרגישה שייכת למשפחתה המקורית, היא רצתה לשוב לחיים הנוחים שהיו לה ליד הים.
לא אמשיך לספר לכם עוד על העלילה עצמה, רק אוסיף שהתחנה האחרונה שלה לא היתה בביתה המקורי, היא המשיכה לנדוד. הדמות שלה נגעה לליבי, ילדה שלא מצאה את מקומה, שלא הרגישה שייכת. זוהי תחושה קשה מאוד לחיות איתה, בטח שאת נערה מתבגרת. לאורך כל הספר ליבי יצא אליה. כמה קשה לגדול כך – חלק מהזמן בשקר וחלק מהזמן כמי שאף אחד לא רוצה בה. שוב חשבתי על ילדי כמה בני מזל הם שהם מקבלים אהבה, מילה טובה, תמיכה, וכמובן את כל הצרכים הבסיסיים שלהם ומעבר. אני תמיד אומרת להם שהם לא יודעים כמה טוב להם. רק שיגדלו וטיפה בינה תכנס, הם יבינו…
שמעתי רבות על הספר והייתי סקרנית לקרוא אותו. לצערי לא נהנתי כמו שציפיתי. הסיפור אמנם מעניין ונגע לליבי אך לא הספר. הרגשתי שהכתיבה מעט שטחית והדמויות לא מלאות. אם הסופרת היתה מפרטת יותר, זה גם היה מכניס עוד עניין לסיפור ואולי הייתי מצליחה להתחבר אליו.
