Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אמא של הים
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 206
בגיל שלוש־עשרה, האנשים שעד כה קראה להם אמא ואבא החזירו אותה, בלי הסבר כמעט, למשפחה הביולוגית שלה. מאז היא מחפשת את התשובה. יש ספרים שנוגעים בנו כל כך עמוק, שהם כמו קוראים בשמנו. כזהו הספר הזה כבר מהעמוד הראשון, כשהגיבורה – עם מזוודה ביד אחת ושקית נעליים באחרת – מצלצלת בדלת לא מוכרת. פותחת לה אחותה אדריאנה, בעיניים הלומות שינה וצמות פרועות: הן מעולם לא נפגשו עד כה. כך מתחיל הסיפור המטלטל והמופלא הזה: עם ילדה שבן לילה מאבדת הכול — בית נוח, חבֵרה הכי טובה, אהבתם של הוריה. או ליתר דיוק, מי שחשבה שהם הוריה. הם רק מספרים לה שהמשפחה האמיתית שלה רוצה אותה בחזרה. אבל האם זה נכון? חיים שונים לגמרי מתחילים עבור הילדה "המוחזרת", כפי שקוראים לה באכזריות הילדים סביבה. חיים חדשים בבית קטן וחשוך, עם אחים בכל מקום ומעט אוכל על השולחן. אבל ישנה אדריאנה שחולקת איתה את המיטה. וישנו וינצ'נצו אחיה, שמסתכל עליה כאילו היא כבר אישה. ובאותו מבט ערמומי היא יכולה אולי ללכת לאיבוד כדי להתחיל למצוא את עצמה. דונטלה די פייטרנטוניו, רופאת ילדים במקצועה, תוקפת בספרה את נושא האימהוּת מנקודת מבט מקורית ובעוצמת ביטוי נדירה. אמא של הים זיכה אותה בפרס קמפיילו 2017, והוא עוּבּד לתיאטרון.

האמא היחידה שמעולם לא איבדתי היא זו של הפחדים שלי.

בשבוע שעבר ישבנו בן זוגי ואני לצפות בסדרה ישראלית שנקראת "אוטונומיות". במרכז העלילה היתה דרמה סביב ילדה בת תשע שגדלה כל חייה עם הוריה החילוניים אבל יום אחד התברר שהיא הוחלפה בלידה והוריה הביולוגיים הם בעצם זוג חרדי מרובה ילדים שמתגורר בירושלים.
הזוג החילוני לא הסכים לוותר על בתם וגם הילדה לא היתה מוכנה לעזוב את ההורים שהכירה כל חייה אבל גם הזוג הדתי לא ויתר, הם רצו לגדל את בתם הביולוגית לאחר שנאמר להם שבתם מתה...סוג של משפט שלמה! הסדרה הזכירה לי את הספר הזה.

באוגוסט 1975 מוחזרת ילדה בת 13 לגדול עם הוריה הביולוגיים וארבעת אחיה לאחר שכל חייה גדלה על ידי קרובי משפחה רחוקים של אב המשפחה.
הילדה מרגישה זרה ולא רצויה בבית הוריה החדשים וחולמת לחזור ולהתגורר עם הוריה המאמצים, היא לא מבינה מה היא עשתה ומה קרה שיום בהיר אחד הם החליטו לוותר עליה.
הילדה שהורגלה להיות בת יחידה וקיבלה חינוך נאות ומפנק מוצאת את עצמה ברגע אחד נלחמת על מקומה בתוך משפחה קשת יום, מרובת ילדים, בבית דל אמצעים, חסר תנאים סניטריים וחינוך קלוקל, היא משתדלת להסתגל למצב שנקלעה אליו ולשרוד אבל הנפש שלה כבויה. היא מרגישה כמו חפץ שעובר מיד ליד כשאין בו יותר שימוש.
הילדה מוצאת נחמה בחברות שלה עם אחותה אדריאנה.
היא מספרת לה על חייה עם הוריה המאמצים, הבית בו גדלה וגעגועיה הגדולים לים שנשקף מחלון הבית.

נותרתי יתומה משתי אמהות חיות. אחת מסרה אותי כשחלב עדיין על שפתי, ואחת החזירה אותי בגיל שלוש עשרה. הייתי בת להורות כוזבות ודוממות, רחוקות. (עמ' 139)

הילדה מבינה שאמא שלה המאמצת (אותה היא מכנה: אמי של הים) חולה מאד ולכן אין תקווה שהיא תחזור לגור איתה ועם בעלה.
מבחינת משפחתה הביולוגית היא עוד פה להאכיל והיא מעיקה עליהם. הילדה סובלת מהצקות חוזרות ונשנות של שני אחיה הבוגרים, ומסיוטים בלילה.
במהלך חייה הקצרים הילדה איבדה מספר אנשים שנכנסו ויצאו מחייה כמו דלתות מסתובבות. היא מתגעגעת לכל מי שלא יחזור עוד לחייה ולכל מה שהיה בעבר וכרגע נשאר כזיכרון רחוק ומתוק.
הילדה מתחילה ללמוד בבית ספר חדש ועושה חיל מבחינה לימודית אבל מבחינה חברתית היא הופכת מטרה להצקות ומקבלת את הכינוי "המוחזרת" (השם המקורי של הספר באיטלקית).
היא לא מצליחה להיקשר לאמא הביולוגית שלה אותה היא מכנה "האם" ולא מאבדת תקווה שיבוא יום והאם המאמצת שלה תחזור לקחת אותה אליה אבל האמת בסופו של דבר מתנפצת לה בפנים.

"אמא של הים" זהו ספר לא עבה אבל יש בו אמירה גדולה והרבה עצב ואובדן התמימות והילדות.
אהבתי את הקשר החזק והאמיץ שנרקם בין הילדה לאדריאנה. האם הביולוגית לא היתה רעה, היא דאגה לצרכים הבסיסיים של ילדיה אבל לא ידעה לתת חיבוק, חום, אהבה ומילה טובה. זה לא מספיק להיות אמא בכך שהילד שלך יוצא לך מהרחם, יש עוד הרבה דברים מעבר. הספר היה מטלטל, מקומם ונוגע ללב - מומלץ בחום.

קריאה מהנה.

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן