ספר טוב, הוא ספר שהדמויות שבו עברו תהליך נפשי במהלך העלילה. הדמות של יודה בן ה-12 שגר עם אמו במחנה יהודה בירושלים, כל חייו גדל ללא דמות אב כילד יתום. בגיל 12 הוא מגלה שאביו חי וגר בתל אביב, עובד כפסיכיאטר במרכז לבריאות הנפש ויודה עושה כל שביכולתו להתקרב אליו.
יש משאלות שאתה אפילו לא מעלה בדעתך שיש סיכוי שהתממשו. משאלות שאפילו לא עולות לראש. הן נמצאות עמוק בבטן שלך ויכולות לשכב שם כל החיים בלי שבכלל תדע מהן, מוסתרות מתחת להרבה משאלות אחרות, ואפילו לחלומות הן לא מגיעות. (עמוד 226)
המצוקה של יודה מלווה את הקורא לאורך כל הסיפור ההתפתחות של נפשו בחיפוש אחר דמות חזקה דמות האב הנעלם משפיעה על הילד. יש דמויות הנכנעות לגורלן ויש דמויות המתמודדות עם גורלן. הספר כתוב מנקודת מבטו של יודה כואב, חושפני ואם זאת כל כך בוגר.
מסעו אחר החיפוש האב חושפת את יודה ליחסים נוספים בין דורות ודמויות לא שגרתיות לדוגמה סגן אבוט הלום קרב אשר מחכה לאהובתו. רונית חברה לכיתה שמלווה את יודה בחיפוש אחר האב. הדמות שלה שנונה ומכניסה רעננות לסיפור היא מאמינה בכל ליבה שיודה יצליח להחזיר את אביו אליו והתרחקות נגרמה בשל דאגה של אמו בכדי להגן שמע התאכזב בחייו.
לאורך הסיפור הילד עומד בפני קונפליקטים מתח, ניגודים, עימותים המאפיינים את הסיפור כולו. אמו של יהודה היא מורה לחשבון מעריצה מושבעת של חוליו איגלסיאס והטיקסיות סביב הסרט הערבי בערב שבת, השירים ברקע החזירו אותי לימי ילדותי בשנות ה-70 וכמו קסם נשאבתי לתקופה לנוסטלגיה לריחות ארוחת ערב שבת סביב השולחן.
זהו סיפור משובב לב על עולמו הפנימי של יודה כשסיימתי לקרוא את הספר פניתי לביתי שמסיימת מגמת על בספרות, ואמרתי לה שהספר "אמא קומי" ברמה גבוהה מאוד שאפשר לעבד ולנתח את דמות הילד בכל כך הרבה היבטים ושזה פשוט חייב להיכנס למערכת החינוך, אבל זה בטח כבר לא יקרה עבורה. היא כל כך התרשמה ממה שסיפרתי וביקשה בכל זאת לקרוא את הספר גם כן.
סיפור "היפיפייה הנרדמת" הצליח להצחיק אותי, מעניין אותי הרעיון של אלדד לבחירה הזאת?
