Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אמא קומי
קטגוריות:
סופר/ת:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 327
יוּדה בן השתים-עשרה, שחי עם אמו בדירה קטנה מעל שוק מחנה יהודה בירושלים, תמיד חשב שאבא שלו מת. "אז עכשיו תחשוב שהוא חי, ויש לך חצי שעה לחשוב את זה!" הודיעה לו אמא שלו בוקר אחד. מרגע זה פותח יוּדה במסע אבסורדי ורב-תהפוכות במטרה לפגוש את אביו. שרשרת של דמויות לא שגרתיות מככבת במסע זה, בהן חברו הטוב של יוּדה, סרן אבוט פגוע ההלם קרב; חברתו רונית שחייבת לאכול כדי שיבואו לה רעיונות לראש; אמו, האישה הכי יפה בשוק, מורה לחשבון שמעריצה את חוליו איגלסיאס; וכמובן יוּדה עצמו, סקרן ותמים, מצחיק ונוגע ללב. אמא קומי הוא סיפור מקסים על אודות עולמו הפנימי הייחודי של ילד ירושלמי אחד, ועל החיים בירושלים ובישראל בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. בשפתו הפיוטית והחד-פעמית פותח בפנינו יוּדה את סגור לבו וחושף את ראיית עולמו שכולה רגישות והומור. אלדד כהן הוא סופר ומחזאי ישראלי שגדל בירושלים. סיפורים ומונולוגים שכתב הומחזו והועלו בהצלחה רבה על בימות התיאטרון וזכו בפרסים ובאהדת הקהל. ספריו הקודמים: "תסתכלו עלי" (1998) שזכה בפרס ליצירת ביכורים מטעם משרד החינוך; "לפחות היית מת בצורה מסודרת" (2003); וספר הילדים "מנגינה כחולה עם תלתלים" (2012).

תחום בריאות הנפש הוא תחום מסקרן ומלא סימני שאלה. נדמה כי הוא מקבל יחס הרבה פחות אוהד ורגיש מאשר תחום המחלות הפיזיות.
כאחת שעובדת במרכז לבריאות הנפש גהה, אני רואה חשיבות להציג גם את התחום הזה לעולם ולהעניק לו את החשיבות לה הוא ראוי.

יודה בן ה12 גדל לבד עם אמו, בדירה מעל שוק מחנה יהודה שקיבלה אמו בירושה . כל חייו יודה גדל בידיעה שאין לו אבא - אביו מת.
יום בהיר אחד אמו מודיעה לו כי הם נוסעים לפגוש את אבא שלו. יש לו חצי שעה להסתגל לרעיון שיש לו אבא והוא רופא פסיכיאטר. באותה פגישה הוא ממתין בחוץ ולא פוגש את אביו, אך אז מתעוררים בו ניצני הסקרנות למצוא אותו ויהי מה, והוא מתחיל לרקום תכניות כיצד לפגוש אותו.

הספר מסופר מנקודת המבט של יודה המנסה להתנהג כבוגר, אך הוא בכל זאת עדיין ילד, כשברקע מתואר ההווי הייחודי של שוק מחנה יהודה בפרט ושל ירושלים בכלל..
יודה כובש בקסמו וכולם אוהבים אותו - בעלי הבסטות בשוק, סרן אבוט שומר השוק - שמאז שחזר מהמלחמה לא מחליף את מדיו, ואפילו שחקני רחוב קבועים.

לכאורה הספר הוא סיפור על ילד שגדל רק עם אמו, וסקרן למצוא את אביו, אך לא רק, הספר עוסק במגוון הפרעות נפשיות והתייחסות האדם והסביבה אליהם. נדמה כי הסופר רצה להעביר כאן מסר סמוי על יחס הסביבה הפחות מקבל לרוב להפרעות נפש, כשבספר הוא מראה לנו שגם האדם הפגוע בנפשו - הוא עדיין אדם, וגם כלפיו ראוי לגלות רגישות וחמלה אנושית..

ליודה לדוגמא, יש הרבה הרגלים שהוא ממש רוצה להתפטר מהם , כמו - לדפוק על תיבת הדואר פעמיים לפני שנכנס הביתה, להשוות בין החורים במכנסיים ועוד ועוד. עד שלא יקיים את אותם הרגלים, המחשבות שלו לא יאפשרו לו להתרכז בכלום....
הוא חולם ומנסה לעשות הכל כדי להיגמל מהם - אולי אביו הפסיכיאטר יסייע לו?!

לאורך הספר יודה לוקח על עצמו משימות ומתייחס אליהן בכל הרצינות. בעזרת מרץ הנעורים והתום שלו הוא מנסה לכבוש את היעדים שהציב לעצמו ולרוב גם מצליח.

בתיאורים כובשים ולעתים משעשעים הסופר מצליח לחבר אותנו לדמויות בספר, ובעיקר לדמותו של יודה .
זהו ספר על ילד אמיץ ורגיש, על הפרעות נפש, על חד הוריות וגם על ירושלים.
מומלץ!

אהבתם? שתפו!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar

    אמא קומי הוא לא רומן, הוא ספר לבני הנעורים. זוהי פנטזיה חביבה על גבול הפארודיה מדמיעת העיניים שנעצרת עם מותה המדכדך של אחת הדמויות החביבות בספר. יודה משתוקק להכיר את אביו, וכשהוא מחליט לבחור במי שעשוי להתאים להיות אביו על פי הסימנים, הקורא אינו יודע להחליט אם הוא מאמין לו שזה האבא. תנליך הבירור מסתיים באיבו, ומותיר את הקורא מבולבל באשר לאמינות החיפוש וההשתוקקות. שאר האירועים בספר מצליחים להתרחש בתהליכים מאוד פשטניים, הקורא אמנם נסחף, אך מתווכח עם עצמו אם להאמין למה שמספר הילד. המספר הילדי מעצב לו מציאות כאילו הוא מושך עפרון משרבט על פני החיים, ומה שיוצא, זה טוב אבל אפשר למחוק ולתקן. הכתיבה מאוד ילדית, פעם היא תואמת גיל 12, ופעם היא תואמת גיל 7. כל האירועים הבלתי אפשריים, כמו שקיעת האם בשינה בת יומיים שאינה יכולה להתעורר ממנה, מקסימים – אך לא משכנעים. פינות אינן נסגרות, דמויות אינן מתעגלות, והדמיון הולך ומשגשג ומשטה. חביב, אבל לא רציני.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן