אין על שכנים טובים, לא סתם אומרים טוב שכן קרוב מאח רחוק…
משפחת גליסון ומשפחת סטנהופ גרו המון שנים בסמיכות, בית ליד בית בפרבר השקט והנעים. הילדים היו באותו הגיל, הגברים סוג של עבדו יחד, על פניו נשמע אידאלי.
ממש בהתחלה לינה גליסון קיבלה את משפחת סטנהופ בסבר פנים יפות. היא יצאה מגדרה לעזור, לתת, לחלוק אבל אן סטנהופ לא שיתפה פעולה. לינה לא הבינה מדוע היא מקבלת כתף קרה מהצד השני, היא למדה עם הזמן…
אם המבוגרים לא שמרו על יחסי שכנות אז הילדים כן. קייט ופיטר למדו יחד, נסעו בהסעות לבית הספר יחד, לגמרי נוצר קליק בניהם שהלך והעמיק עם השנים.
אימו של פיטר,אן לקתה בנפשה, לא היתה יציבה והבית לא התנהל כמו בית רגיל. הוא היה די עצמאי, אביו חיפש כל הזמן את ההנאות מחוץ לבית, היה מאין סטאטוס קוו שנשמר, אבל לא תמיד נשמר… פיטר היה אומלל ומצא את הנחמה שלו בשכנה הצמודה, קייט שהיתה בשבילו הרבה יותר מאוזן קשבת.
אירוע אומלל וקשה שאן היתה מעורבת בו מפריד בין שתי המשפחות וכמובן בין פיטר וקייט. עולמן של שתי המשפחות מתמוטט עליהן והזוג מתמודד גם עם האסון ובעיקר עם ההשלכות שלו למשך שנים.
פיטר ממשיך בחייו, הוא כבר בחור בתיכון, אבל רק לכאורה. הוא אמנם מצטיין בספורט, יש לו חברים חדשים, סביבה חדשה אבל קייט ממשיכה ללוות אותו במחשבותיו והיא נשארת עמוק בליבו.
האם הם יפגשו שוב? האם יהיו יחד?
מה יהיה סופו של הסיפור?
ספר מקסים ונוגע שנכנס עמוק אל תוך ליבי. גם בזכות הכתיבה המשובחת ובעיקר בזכות הדמויות הבלתי נשכחות.
התקשתי להפסיק את הקריאה בו והרגשתי מחוברת אליו, רציתי לחבק את הדמויות חזק ולומר להן שיהיה טוב בסוף.
יש בספר הרבה על משפחה, מסירות,התמכרות, אהבה ותקווה. הספר יחסית איטי, לא כמו שאני אוהבת אבל הוא לגמרי שווה את ההשקעה, הוא מקסים ונוגע!
