"לא הדברים מטרידים את בני האדם, אלא האופן שבו הם תופסים אותם" (אפיקוטטוס)
המשפט הזה מופיע בתחילת הספר, בעמוד התודות והוא למעשה מתמצת את מהלך האירועים בספר וההסתכלות שלנו, כבני אדם על האירועים עצמם ועל האנשים הממלאים את חיינו.
דניאל בראשר, פסיכולוג, בן למשפחה אמידה מאוד, בחר לעזוב את חיי העושר והנוחות ולעבוד כיועץ עם קבוצות של אסירים משוחררים. מפגשים בהם הולכים עד הקצה, בוחנים סיטואציות מכמה זוויות ובוחרים מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד איתן. דניאל כל הזמן דורש מהם להיות כנים. עם עצמם ועם חברי הקבוצה. המטרה היא לגרום להם להשתקם ולמנוע מהם לחזור לכלא.
בקבוצה שישה אסירים לשעבר. לכל אחד ואחת מהם סיפור לא פשוט. לפעמים תיאורי האלימות היו בוטים מאוד בעיניי. לכל אחד ואחת היה מניע למעשה שעשה, לפעמים אפילו כוונה טובה ומטרה טובה אך הדרך הייתה שגויה.
ערב אחד, דניאל עובר על הדואר שהצטבר לו והוא נתקל במעטפה חומה, משרדית, מוכרת. בפנים יש מכתב עם משפט אחד. "תודה במה שעשית, או שתבכה על זה בדמעות של דם" ותאריך יעד, עד מתי ניתן להתוודות. כשהוא הופך את המעטפה הוא מגלה שהמכתב לא מיועד אליו.
ההקלה לא נמשכת זמן רב, תאריך פקיעת התוקף עבר אך באותה ערימת מכתבים יש עוד שניים כאלו. עם אותו איום אך לאנשים שונים. פניה למשטרה מגלה שהאיומים אכן ממומשים.
מה הקשר בין אותן אנשים? מה הם עשו שגרם לכך שמישהו ירצה שישלמו על כך בחייהם? האם הם היו מודעים למעשה שעשו? להשלכות שלו?
ומה הקשר בניהם לבין דניאל שגם קיבל את אותו איום?
החקירה מתפתחת והחשד נופל על חברי הקבוצה שדניאל עובד איתם. אחד מהם הוא הרוצח. מיהו? למה?
הספר לדעתי היה צריך להסתיים ברגע שגילו מי הרוצח ומה המניעים שלו ולאחר שדניאל התוודה, ולחסוך מאיתנו את הטוויסט המאולץ בסופו אבל סך הכל ספר מתח סוחף, המעלה תהיות לגבי אופן קבלת ההחלטות שלנו בחיים, היחס לאנשים אחרים, הבדלי מעמדות ומה קורה כאשר לנו יש אפשרויות שלאחרים אין?
