קראתי לראשונה בצאת המהדורה השנייה והמעודכנת ונשביתי בקסמיו כבר בתחילת הדרך.
נהניתי מנקודת המבט הייחודית של הילדים, ממסע ההתבגרות שלהם ומההשקפות הייחודיות על העולם, כפי שהם מכירים אותו.
אהבתי גם את הדמויות הבוגרות באשר כל אחת מהן מילאה תפקיד אחר בעלילה והציגה השקפת עולם שונה על החיים בכלל וביישוב הקטן בו מתרחש הסיפור בפרט.
במהלך הקריאה היו מספר אמרות כנף (לרוב של סקאוט או של ג׳ם) שממש רציתי לסמן ולנצור.
אחת הסצנות היותר חזקות, שבמהלכה נאחזתי בספר והתקשיתי להרפות, זו כמובן סצנת המשפט. נהניתי מתיאור החוויה כפי שהשתקפה בעיני הילדים וממשחקי הכוחות בין הצדדים שקיבלו מימד מאד מוחשי בעלילה.
הספר נכתב בשנות ה 60, כשהעלילה מתרחשת אי שם בשנות ה 30. באופן מתבקש נשאלת השאלה, מה הרלוונטיות של הסיפור והתובנות שלו לימינו אנו? הגם שמדובר בעלילה נושנה לכאורה, הערכים עליהם בנוי הספר, התהיות החוזרות של גיבורי הסיפור על טיבם של אנשים, נכונים ורלוונטיים היום כבעבר אם לא יותר.
לסיכום, אחד הספרים היותר חזקים, כנים, מרגשים ומצוינים שקראתי.
