האם קלאסיקה שפורסמה לראשונה ב-1960 יכולה להיות רלוונטית גם בימינו?
הספר עשה את דרכו אליי בכל מיני צורות, הוא צוטט בסרטים ובסדרות אהובות, במשך שנים הופיע ברשימת קריאת החובה של תלמידי התיכון נתקלתי בכל כך הרבה ציטוטים שהרגשתי שייתכן ואני מפספסת את אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו.
את הספר מספרת ג'ין בת התשע, המכונה 'סקאוט'. ג'ין היא ילדה שובבה, היא לא יודעת מתי לעצור את עצמה ואופיה מאוד סקרן וילדותי. לג'ין אח גדול בשם ג'ים, לעומתה, הוא אחראי ומנומס. באמת מתנהג כמו אח גדול ודואג שלא תסתבך בצרות. לשניים חבר טוב בשם דיל. החבורה הקטנה מעבירה את זמנה יחד. הם מתעניינים בשכנם, בו רדלי, שלא יצא מביתו במשך שנים. והם מעולם לא ראו אותו. כמו ילדים בגילם, הם מחפשים דרך להעסיק עצמם, יוצרים לעצמם הצגות כאשר שכנם הוא הדמות הראשית, ובעיקר מדמיינים איך הוא נראה ומה הוא עושה כל היום.
לסקאוט ולג'ים אב העוסק בעריכת דין ושמו אטיקוס. אטיקוס הוא עורך דין מטעם המדינה ולכן מייצג פעמים רבות אנשים שהמדינה חיברה לו. הם גרים באזור בו הצבע הוא השולט. הגזענות מבצבצת מכל פינה אך למרות זאת אטיקוס מנסה ללמד את ילדיו לשפוט אדם רק אם היית בנעליו ולא על פי צבע עורו. בשלב מסוים אטיקוס מתמנה לעורך דינו של רובינסון, בחור צעיר בעל צבע עור כהה, המואשם באונס נערה לבנה. כל ההוכחות מראות כי רובינסון לא אשם, אך הגזענות עושה את שלה והוא מורשע.
הספר נשאר אקטואלי גם לימים הללו. זה ספר מכעיס, מעצבן ומטלטל. זה ספר שמוכיח שדעות קדומות הן אלו השולטות בחיינו פעמים רבות ומטרתו היא ללמד אותנו כיצד להתנהג. אהבתי את הספר מאוד, השתוקקתי לדעת מה יקרה בהמשך ואיך יתנהל המשפט ואני באמת מרגישה שסוף סוף אני מבינה על מה כולם מדברים כשקוראים לספר הזה 'קלאסיקה'. ממליצה בחום לקרואו, ואין לי ספק שהוא יעבור הלאה גם לילדי.
