Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אל שולחנו של הזאב
רב־מכר בינלאומי המבוסס על סיפורן האמיתי והמטלטל של הנשים שאולצו לטעום את המזון שהוגש לשולחנו של היטלר כדי לוודא שלא הורעל. גרמניה, 1943: ענייה ובודדה לאחר שהוריה מתו ובעלה עזב למלחמה, מחליטה רוזה סאוור בת ה־ 26 למצוא מקלט אצל הורי בעלה בכפר; אולם בוקר אחד מגיעים אנשי אס־אס ומבהירים לה מה תפקידה החדש: להיות טועמת המזון של אדולף היטלר. שלוש פעמים ביום רוזה ותשע נשים נוספות מגיעות למפקדה של היטלר, ל"מאורת הזאב", כדי לטעום מן המזון המיועד לצורר הנאצי לפני שהוא אוכל אותו. הטועמות מתפלגות לשתי קבוצות: הפנאטיות, שרואות עצמן נאמנות להיטלר, ונשים כמו רוזה, שעומדות על כך שאינן נאציות, אף שהן מסכנות את חייהן מדי יום ביומו למען מנהיג המפלגה הנאצית. כשסודות ורגשות טינה מתחילים להתפתח, האחווה הנשית הלא־צפויה הזאת מגיעה לשיאים דרמטיים, וכולן מתחילות לחשוש שמא הן נמצאות בצד הלא־נכון של ההיסטוריה. אל שולחנו של הזאב מעלה שאלות נוקבות על נשיוּת, חברוּת, שיתוף פעולה עם האויב, רגשות אשם והישרדות. הספר זיכה את רוֹזֵלָה פּוֹסטוֹרינוֹ בפרס קמפיילו לשנת 2018 ובפרסים ספרותיים נוספים.

רוזה נותרה חסרת כל לאחר שברלין הופצצה.
הוריה נהרגו, ולאחר שנת נישואין אחת לגרגור אהובה, הוא גויס לצבא והיא מחליטה לעזוב את העיר ולעבור להתגורר עם הוריו בכפר.
בהגיעה להתגורר בכפר היא מגויסת להיות אחת מהנשים הטועמות בכל יום את מזונו של היטלר לפני שהוא מועבר אליו, כדי לוודא שאינו מורעל.

הנשים ה"טועמות", היושבות מסביב לשולחן, שונות זו מזו ובאות מרקעים שונים, חלקן אמהות לילדים קטנים, חלקן צעירות המחפשות אהבה ראשונה, חלקן מעריצות את היטלר וחלקן אוכלות כי פשוט אין ברירה – כי המשטר הוא דיקטטורי, וסירוב פירושו מוות.
מדי פעם מתעוררים חילוקי דעות בין הבנות, נרקמות חברויות חדשות ומנגד גם יחסי טינה ואיבה.

רוזה מגיעה מדי יום לטעום את האוכל, היא פועלת כדי להתקיים, להרוויח את מעט השכר שיסייע לחמה וחמותה וכדי לשרוד את המלחמה.
לאורך הספר היא לא מפסיקה לחשוב על בעלה שנעלם ולא ברור מה עלה בגורלו. יש ימים בהם היא מעדיפה למות, אך אין לה ברירה והיא ממשיכה, אם זה מחוסר ברירה ואם זה כדי לא לסכן את משפחתו של בעלה.
בשעות הצורך היא מוכנה לסכן את חייה למען חברותיה וזה בעיני מה שהופך אותה לגיבורה!

במלחמה כמו במלחמה החיים משתבשים, היעדר הבעלים מביא לצורך נואש בחום וקירבה, המחסור במצרכי מזון גורם לנשים לסכן עצמן מדי יום באכילת האוכל של היטלר והבדיקה אם הוא מורעל. אין אמון באיש כמעט, המון סודות רוחשים ושקרים נטווים, כולם חיים בפחד!

הספר מספר את סיפורן של הנשים שסיכנו עצמן על בסיס יומי, בלית ברירה. כל צעד או אמירה לא במקום היוו סכנה קיומית, ולמרות שלכאורה הן היו חלשות הן הצליחו להסתכן ולבצע פעולות אמיצות מתחת לאפם של השומרים כדי לסייע ולתמוך אחת לשנייה.

זהו סיפור היסטורי מעניין על חלק בהיסטוריה שפחות מדברים עליו. הוא מעלה דילמות מוסריות שעשויות לצוץ בזמני מלחמה.

הספר מסופר מנקודת מבטה של רוזה, והיא לעתים קופצת באותו פרק בין העבר להווה, מה שנותן קצת תחושה של חוסר סדר בסיפור.
בסופו של דבר נהניתי מהעלילה בספר, אך לדעתי היה ניתן מעט לקצרו.

בשורה אחת: קבוצת נשים זרות המסכנות יחד את חייהן במשך תקופה ארוכה, הופכת אותן מאויבות לשותפות גורל.

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן