לראשונה קראתי ספר באפליקציה עברית, אני חייבת לציין שהיתה לי חווית קריאה טובה ונוחה!
הספר מתחיל בציטוט של אוליביה לנג על הבדידות, הציטוט הזה מהווה בעצם הקדמה לספר.
סימן היכר של הבדידות הוא רצון עז להביא את החוויה הזו לידי סיום.
הספר מספר את סיפורה של אלינור, בחורה בת כמעט 30 שעובדת במשרד וגרה לבדה. אלינור בודדה, מרגישה שקופה במקום עבודתה, אין לה חברים והיא חיה בשגרה משעממת ומונטונית
אלינור הולכת להופעה של להקה, שם היא מתאהבת בסולן ומחליטה שהוא אהבת חייה.
היא מסירה שיער לקראת פגישה עתידית איתו קונה בגדים חדשים ואפילו מחשב נייד כדי לערוך תחקיר וללמוד עליו עוד פרטים. כל זה מבלי שהוא בכלל מודע לקיומה.
אמה של אלינור נמצאת בבית הסוהר ומתקשרת לאלינור פעם בשבוע. בהתחלה לא מסופר מדוע היא במעצר והסיפור מתברר רק בהמשך, לאלינור אין משפחה, אין חברים ורק עובדת סוציאלית מבקרת אותה פעם בשבוע.
ריימונד, חברה למשרד והיא הופכים חברים טובים וביחד אלינור מתחילה לגלות עולמות חדשים – ארוחת צהריים עם חבר לעבודה, מסיבות, ריקודים ועוד. אלינור משנה תסרוקת, רוכשת נעליים חדשות ומשנה את ההופעה החיצונית שלה.
התהליך האישי אותו אלינור עוברת מכניס אותה לחברה. היא מכירה אנשים חדשים, מקודמת בעבודה והבטחון העצמי שלה עולה.
קשריה עם ריימונד מתהדקים ואלינור כבר ממש לא בודדה כמו שהיתה.
האם אלינור תצליח להשתקם? האם היא וריימונד יהפכו זוג?
סיפור מקסים, אופטימי ומרגש על בחורה מסכנה, שקופה ובודדה שעוברת התמודדות לא פשוטה עם סיפור חיים טראגי ועם העובדה שהיא באמת לבד ואין לה נפש בעולם.
חייה נקשרים לחייו של ריימונד, עובד חדש שבזכותו היא מתחילה חיים חדשים ותהליך שיקום.
למרות שאני אוהבת לקרוא סיפורים עם קצב, אקשן והתרחשויות, נהנתי מאוד מהספר הזה למרות שלא קורה בו יותר מידי והוא די צפוי.
נהנתי מהסיפור המרגש, מהתהליך שעברה הגיבורה, מהכתיבה המשובחת ומההומור שגרם לי לא פעם לחייך.
אהבתי !
