מרגרט היא בת 12, היא נולדה לאבא יהודי ואמא נוצרייה ולכן היא חסרת דת. בדיוק עכשיו, רגע לפני תחילת כיתה ו', מרגרט והוריה עוברים דירה. בניו ג'רזי היא מכירה חברות חדשות, ומתחילה כמו כל בת 12 רגילה, לחשוב על הזהות שלה. במקום להתייעץ עם החברות שלה, מרגרט כותבת יומן, היא כותבת שם לאלוהים, היא שואלת אותו שאלות, מבקשת בקשות, ומשתפת אותו בהכול, אפילו יותר מאת החברות. בספר אנחנו הולכים ללוות את מרגרט בתהליך ההתבגרות שלה, ואולי שם נמצא כולנו תשובות.
איזה ספר מקסים, כשראיתי אותו על המדף בחנות, וקראתי שהוא נכתב לראשונה ב-1970, חשבתי שהוא יהיה מיושן כזה והחזרתי אותו למדף, ואז התחלתי להתוודע לספרי מרגנית, והחלטתי לנסות את הספר, מה גם שהכריכה קרצה לי מאוד, וזו סיבה מאוד טובה לתת לספר הזדמנות.
אין מה להגיד, זהו ספר על זמני, ונראה כאילו מה שהעסיק בשנות ה-70 נערות צעירות, מעסיק אותן גם היום, כולנו רוצות להרגיש נורמליות ולהרגיש שייכות, ולפעמים אנחנו לא מצליחות להרגיש את זה או לא יודעות בכלל מה זה באמת אומר, והספר הזה, עם התרגום החדש והמותאם של שהם סמיט, יכול לתת לכל נערה את ההרגשה שהיא נורמלית, ואם היא מרגישה קצת לא שייכת, הספר הזה יספק לה את הרגשת השייכות שהיא כל כך צריכה.
הספר מתאים לנערות מגילאי 10 (שהרי היום ההתפתחות של בנות כבר מוקדמת יותר) הוא יכול לעורר שאלות אצל הבנות, וצריכים לבוא מוכנים לכך. הפעם אני לא ממליצה עליו גם לבנים, כי נראה לי שהם פחות יתחברו או יבינו את הספר. ובכל זאת מדובר בספר משנות ה-70 של המאה הקודמת, כך שאז עוד לא ידעו להתאים הכול גם לבנים וגם לבנות.
שורה תחתונה: את נורמלית ואת שייכת, אל תשכחי את זה לעולם!
