Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
אלוהים אתה שם? זאת אני מרגרט
תגית:
סופר/ת:
סוגות: ,
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 168
מרגרט סימון בת השתים־עשרה בדיוק עברה דירה לניו ג'רסי, וחשוב לה מאוד למצוא חן בעיני החברות החדשות שלה. כשהן מקימות מועדון סודי כדי לדבר על עניינים אישיים כמו בנים, חזיות ומי כבר קיבלה מחזור, היא שמחה להצטרף. אבל החברות לא יודעות שמרגרט מגלה את כל הסודות למישהו אחר. אלוהים, אתה שם? היא שואלת, ומספרת לו הכול, אפילו על פיליפ לירוי, החתיך של הכיתה. כי למרגרט יש הרבה לבטים ושאלות – במי להתאהב? האם כדאי לה להיות יהודייה? מתי סוף־סוף יקנו לה חזייה? והיא דורשת תשובות, כי בלעדיהן, איך תוכל להתבגר? אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט, שראה אור לראשונה ב־1970, הוא ספר קאלט של בנות מתבגרות מאז ועד היום. התרגום החדש של שהם סמיט מזמין גם את קוראות העברית לפגוש את מרגרט סימון ולדלג בחברתה בהומור ובקלילות מעל המשוכות הגבוהות של גיל ההתבגרות. ג'ודי בלום, סופרת יהודייה אמריקנית, כתבה ספרים רבים לילדים ומתבגרים וזכתה ביותר מ־90 פרסים ספרותיים. בשנת 2004 הוענק לה 'פרס הספר הלאומי', מדליה שניתנת על תרומה מיוחדת לתרבות האמריקנית. ספריה נמכרו ביותר מ־85 מיליון עותקים, תורגמו ל־32 שפות, וחלקם עובדו לטלוויזיה. בשנת 1981 ייסדה בלום את קרן הילדים (KIDS fund) שמטרתה לסייע לילדים לתקשר עם הוריהם. לשם כך כתבה ספר שנקרא "מה שילדיכם היו רוצים לספר לכם". היום היא עובדת כמה ימים בשבוע בחנות ספרים שהיא ובעלה הקימו בעיר שהם חיים בה, קֵיי וֶסט בפלורידה, ונהנית להמליץ לילדים על סופרים שהיא אוהבת.

מרגרט היא בת 12, היא נולדה לאבא יהודי ואמא נוצרייה ולכן היא חסרת דת. בדיוק עכשיו, רגע לפני תחילת כיתה ו', מרגרט והוריה עוברים דירה. בניו ג'רזי היא מכירה חברות חדשות, ומתחילה כמו כל בת 12 רגילה, לחשוב על הזהות שלה. במקום להתייעץ עם החברות שלה, מרגרט כותבת יומן, היא כותבת שם לאלוהים, היא שואלת אותו שאלות, מבקשת בקשות, ומשתפת אותו בהכול, אפילו יותר מאת החברות. בספר אנחנו הולכים ללוות את מרגרט בתהליך ההתבגרות שלה, ואולי שם נמצא כולנו תשובות.

איזה ספר מקסים, כשראיתי אותו על המדף בחנות, וקראתי שהוא נכתב לראשונה ב-1970, חשבתי שהוא יהיה מיושן כזה והחזרתי אותו למדף, ואז התחלתי להתוודע לספרי מרגנית, והחלטתי לנסות את הספר, מה גם שהכריכה קרצה לי מאוד, וזו סיבה מאוד טובה לתת לספר הזדמנות.

אין מה להגיד, זהו ספר על זמני, ונראה כאילו מה שהעסיק בשנות ה-70 נערות צעירות, מעסיק אותן גם היום, כולנו רוצות להרגיש נורמליות ולהרגיש שייכות, ולפעמים אנחנו לא מצליחות להרגיש את זה או לא יודעות בכלל מה זה באמת אומר, והספר הזה, עם התרגום החדש והמותאם של שהם סמיט, יכול לתת לכל נערה את ההרגשה שהיא נורמלית, ואם היא מרגישה קצת לא שייכת, הספר הזה יספק לה את הרגשת השייכות שהיא כל כך צריכה.

הספר מתאים לנערות מגילאי 10 (שהרי היום ההתפתחות של בנות כבר מוקדמת יותר) הוא יכול לעורר שאלות אצל הבנות, וצריכים לבוא מוכנים לכך. הפעם אני לא ממליצה עליו גם לבנים, כי נראה לי שהם פחות יתחברו או יבינו את הספר. ובכל זאת מדובר בספר משנות ה-70 של המאה הקודמת, כך שאז עוד לא ידעו להתאים הכול גם לבנים וגם לבנות.

שורה תחתונה: את נורמלית ואת שייכת, אל תשכחי את זה לעולם!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן