כותבת הספר חני לרמן היא אמא, אשת קריירה ורעיה מה שממלא יותר מ 24 שעות ביממה. כשהיא עברה דירה בגיל 38 היא הרגישה שלמרות שחייה מלאים מקיר לקיר, חסרה לה החברה הקרובה שגם תהיה קרובה אליה פיסית ושיהיה אפשר להפגש איתה גם להליכה וגם חברה שתהיה עבורה אוזן קשבת.
חברה שתהיה הכותל שלה, שתוכל לספר לה ולהתייעץ איתה גם בנושאים שבעלה שיחיה לא ממש יכול לתרום.
היא החליטה לעשות מעשה ובשנת 2018 "תחילה למען עצמי ואחר כך למען אחרות" ולהקים מיזם ארצי של קבוצות חברתיות לנשים. "מיזם שמבקש לתת מענה לתופעה הנרחבת של הקושי לייצר אחרי גיל מסויים מעגלי חברות חדשים, בעזרת מודל ייחודי של מעגלי נשים ושמו חוג חברות".
הספר הוא בעצם אוסף תובנות של המסע אליו יצאה כשראיינה המון נשים שסיפרו לה על חווית החברות שלה. היא הבינה שחברות נשית היא "פלא עדין ומורכב מאוד שיכול להיחוות גם הפכפך ומתעתע".
הספר מזמין את הקוראת למסע פנימי ולהכרות מעמיקה של המושג חברות, מושג שבחיי היום יום, בגלל שהם ככ מורכבים ואינטנסיביים, אנחנו לא מניחים עליו את הדעת ועוצרים להבין כמה הוא חשוב.
עם השנים הקשרים החברתיים שלה התרופפו מכל מיני סיבות, בעיקר בגלל החיים עצמם. היא רצתה מאוד חברות שיהיו לה אוזן קשבת, שיחגגו איתה ימי הולדת וגם את יום העצמאות, היא רצתה חברה כזאת שתוכל לספר לה דברים משמחים או עצובים שקרו לה, זה היה לה חסר…
היא הרגישה רע כשחשבה שאין לה חברות טובות בגילה המופלג, היא אפילו שאלה את עצמה איך הגיעה למצב הזה???
בעידן הרשתות החברתיות פתאום צצו להם כל הפוסטים של נשים שמבלות יחד בפאב, בים, בחו"ל ובכל מקום אפשרי והרגישה בודדה.
לאחר ששתפה את תחושותיה, היא משתפת סיפורים רבים על חברויות של נשים מגילאי העשרים ועד גילאי השמונים. לכל חברות סיפור משלה, לכל חברות גוון משלה. סיפורים מקסימים עם מוסר השכל וגם טיפים לחברות טובה.
הספר עוסק במונח חברות ובצורך המשתנה של האנשים לחברות.
הוא גם עוסק בבדידות שמתחרחשת כשאין חברות בנמצא ובסיבות וההשלכות שלה.
הוא עוסק בקנאה בין חברות ובפרמטרים שמגדירים חברות טובה וקרובה שיכולים מן הסתם להשתנות מקשר לקשר.
ספר עמוק ומעניין שהקיף את המושג חברות מכל כיוון אפשרי. הספר ריתק אותי והשאיר אותי לא רק עם חומר למחשבה אלא גם עם דברים שהחלטתי לעשות.
אני נהנתי, ולגמרי מזמינה גם אתכם.
