בני האדם הם יצורים חברתיים, ואנחנו יוצרים קשרים ורוכשים חברים כבר בהיותנו פעוטים. הגן, בית הספר, הצבא והלימודים האקדמאיים הן כולן מסגרות שמלוות אותנו לאורך שנים ומציבות אותנו בין מגוון אנושי של בני גילנו. המסגרות האלו הן מצע נפלא להיכרויות והיקשרויות – אבל מה קורה אחרי? והאם חברויות שנוצרו במסגרת מסוימת יחזיקו אחרי שהמסגרת כבר לא תהיה חלק מחיי היום-יום שלנו?
חני לרמן מצאה את עצמה תוהה בגיל הנושק ל-40, איפה כל החברות שלה. התהיה הזו הובילה אותה למסע שהתחיל בחשיבה ומחקר, התפתח למיזם לקבוצות נשים שהפוקוס שלהן הוא חברות, וגם לכתיבת הספר, שעוסק בחברות בין נשים.
"איפה החברות שלנו?" משלב את הסיפור האישי של חני, מידע ממחקרים וספרים אחרים, וחוויות של נשים שונות שמשתפות גם הן את הסיפור שלהן עם חברות במונולגים שמופיעים בסוף הפרקים. סיפורים ספציפיים של חני ושל נשים אחרות מגיעים גם כדוגמאות לנושאים השונים עליהם מדבר הספר.
הסיפור האישי של חני הוא גם זה שפותח את הספר, וממנו אנחנו יוצאות לדרך ארוכה – מבינות מה ההגדרה שלנו לחברות, איך אנחנו בכלל תופסות את המושג הזה, מה החשיבות של חברות, דרך היווצרות וניתוק של קשרים, ועוד. כמובן שיש גם פרק עם טיפים פרקטיים לאלו שרוצות להרחיב את המעגל החברתי שלהן.
עבורי הקריאה בספר הייתה מאוד מעניינת. המידע פרוס ומונגש בצורה נעימה, הדוגמאות מגיעות בדיוק במקומות הנכונים, ויש הבחנה ברורה בין עובדות לחוויות אישיות. למדתי דברים חדשים, הרגשתי הזדהות עם חלק מהסיפורים של הנשים שהופיעו וחשבתי על סיטואציות חברתיות שהייתי בהן בעקבות מידע רלוונטי שהופיע בספר.
נקודה חשובה שאהבתי במיוחד היא נירמול של התחושות המורכבות שיכולות לעלות סביב חברויות או חוסר בחברויות.
הספר נכתב מנקודת המבט של חני, נשואה +2. מכאן שקיימים חלקים בספר שמדברים על אימהות ועל הקשר עם הבעל בהקשר של חברויות. למרות שאני נמצאת בסטאטוס אחר מחני – רווקה ללא ילדים, המידע שקשור לסטאטוס היה מעניין ובמינון הגיוני, כך שלא הרגשתי שהוא גורע מרלוונטיות הספר אליי.
לסיכום, "איפה החברות שלנו?" הוא ספר עיון מקיף ומושקע. אני מאמינה שכל אחת ששאלה את עצמה שאלות על הנושא הזה, תמצא בספר את התשובות שחיפשה ועוד הרבה מעבר. אישית, אני בטוחה שאחזור אליו בעתיד לתזכורות ולמידה נוספת על הנושא.
