אין עוד כלבה כזאת בכל העולם – סקירה של חגית בן-חור

כשהייתי ילדה תמיד אהבתי להביא חיות הביתה (אמא שלי לא אהבה את זה בכלל, בלשון המעטה) אבל יותר מכל רציתי שיהיה לי כלב ואמא שלי אמרה: כשיהיה לך בית משלך תגדלי מה שאת רוצה! לימים כשבגרתי הבנתי שאולי אמא שלי צודקת ולגדל כלב זה אחריות כבדה מידי בשבילי עד שהבן שלי לחץ והיום יש לנו שני כלבים ואני לא מבינה איך חייתי עד היום בלי כלב בבית.

תום הוא ילד מקסים בן שמונה שמתגורר עם הוריו בכפר קטן בצפון. תום מאד אוהב כלבים והוא קשור במיוחד לשושה,כלבה קטנה וחכמה עם זנב קטום שאוהבת לרקוד לצלילי מוזיקה יוונית כמו כלבת קרקס.
שושה שייכת לאישה מבוגרת שמתגוררת שנים רבות בכפר וכולם קוראים לה סבתא כי היא כמו סבתא של כולם.
סבתא נותנת לשושה להסתובב הרבה בחוץ, באויר הפתוח ושושה מרבה להכנס לצרות ומידי פעם היא נעלמת, נחטפת, נכנסת למקומות שהיא לא צריכה להימצא בהם מכיוון שהיא כלבה מאד שובבה וסקרנית ותום נעזר באיזי, קצין צבא לשעבר שעובד במטע הזיתים של הכפר, כדי למצוא אותה בכל פעם מחדש.
סבתא כבר רגילה ששושה נעלמת אבל היא גם יודעת שהיא תמיד תדע לחזור.

ככה זה כשמתרגלים למשהו, כבר לא שמים לב – עד שהוא פתאום חסר. (עמ' 59)

בכפר יש עוד כלבים חוץ משושה, יש את מוקה כלבת רועה גרמני ששייכת לאיזי, ויקטור, כלב קטן וגס רוח שמרבה לנבוח על כולם ולילי היפה, כלבת פודל מטופחת ומפונקת ששייכת לאחת השכנות בכפר.
תום אוהב את החיים בכפר, בין עצי האקליפטוס וסביבה בה כולם מכירים את כולם. אמו שעלתה לארץ מארה"ב מרבה לקטר על חיי הכפר המשמימים והמריבות בבית בין הוריו הן רבות
אבל עדיין יש סביבו הרבה אנשים שמחים שממלאים את יומו ואת חייו.
כששושה נעלמת והפעם להרבה מאד זמן, תום ואיזי יוצאים לפעולה כדי לנסות לאתר את מיקומה ולהשיב אותה לסבתא אבל האם היא תשוב כמו תמיד?

קראתי את הספר המקסים מקסים הזה עם הבן שלי תומר, נשבנו בקסמה של שושה, התאהבנו בה מהרגע הראשון והיא הזכירה לנו כלבה אחרת שמשוטטת לפעמים ברחוב שלנו שגם שמה שושה.
היו קטעים בספר שאני עצמי הזלתי דמעות, כלבים זאת החיה הכי אהובה עלי וקשה לי לקרוא על התעללות ואכזריות כלפיה וכלפי בעלי חיים בכלל.
הספר כתוב בשפה יפה ורגישה ואני מקווה שהוא יגיע לכמה שיותר בתים שיפתחו את הלב שלהם ויילכו לאמץ כלב או חתול ויתנו להם בית חם.

קריאה מהנה.