Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Class Mom
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 355
מי מוכן להביא למסיבה כלים חד־פעמיים? ועוגיות? יש הורים מתנדבים ללוות את הטיול למפעל השוקולד? וכל מי שיש לו בעיה עם שעת הפגישה עם המורה - שינסה להחליף בעצמו. ככה, פחות או יותר, עומדת להיראות השנה של ג׳ניפר. היא שוב עשתה טעות והתנדבה להיות יו״ר ועד ההורים של כיתת הגן. אולי ״התנדבה״ זאת לא המילה הנכונה - ״התנודבה״ יהיה יותר מדויק. זה מה שקורה כשהיו״ר הבית־ספרית היא החברה הכי טובה שלך. מהר מאוד ג׳ניפר מגלה שבכיתה הזאת יש כל מה שדרוש כדי להפוך את השנה למאתגרת במיוחד: אימא שמיידעת שוב ושוב (ושוב!) על האלרגיות של הבן שלה, הורה שזומם הפיכה פוליטית בוועד, מישהי שלא מבינה את הסרקזם השנון באימיילים, וגם, ממש ממש במקרה, אבא שווה במיוחד שג׳ניפר זוכרת מהתיכון בתור דון־בורג׳ס־חתיך־הורס. אבל הסירו דאגה מליבכם, ג׳ניפר היא להטוטנית מוכשרת. זאת אומרת, לא באמת, היא פשוט אימא, והלהטוטנות היא חלק מדרישות התפקיד. ג׳ניפר מנסחת את המייל הראשון להורי הכיתה ולוחצת ״שלח״. זהו, השנה יצאה לדרך, ולג׳ניפר אין מושג איך היא תסתיים. זהו רומן שובה לב ומצחיק שמיועד לכל מי שממלאים תפקיד בוועד ההורים, וגם למי ששמחים שהם לא. זהו רומן הביכורים של לורי גלמן, עיתונאית ושדרנית אמריקאית־קנדית.

יש בי אהבה גדולה לז'אנר ספרות הנשים או בשמו המוכר יותר 'צ'יק ליט'. לפעמים נוטים לחשוב שהספרים הללו שטחיים, ובספרות יש נטייה לבדל ז'אנרים לאיכותיים יותר ופחות. הצ'יק ליט, שלא בצדק, נחשב לפחות איכותי, אז אני כאן כדי להסביר מדוע זה לא נכון. הרעיון מאחורי הצ'יק ליט הוא ספר שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי, הוא מקליל וממתיק נושאים שמעסיקים אותנו בחיי היומיום: זוגיות, הורות, חרדה, ואפילו הפרעות נפשיות. ההבדל בינו לבין ז'אנרים אחרים שהוא עושה זאת בצורה קומית ולא דרמטית וטראגית כמו בספרות יפה, והיופי בו שהוא מצחיק וקל לעיכול.

כשראיתי את הכריכה של אימא בתפקיד היה לי ברור שמדובר בצ'יק ליט חדש, ולכן מיהרתי להתנפל עליו. לשמחתי התברר לי כי מדובר באחד הספרים המוצלחים בז'אנר, ותוך כדי קריאה עברתי בין שלושה מצבים: חיוך, גיחוך וצחוק בקול רם – ואלה בדיוק המצבים האהובים עלי.
אימא בתפקיד מתעד שנה בחייה של ג'ניפר (המכונה ג'ן) דיקסון. ג'ן היא אימא לא כל כך טיפוסית המתגוררת עם בעלה רון ועם בנה מקס בן החמש בקנזס סיטי, והיא מה שמכונה 'אימא במשרה מלאה'. מקס הוא בנה השלישי של ג'ן – יש לה גם שתי בנות גדולות, וויו ולורה, משני אבות שונים, שניהם מוזיקאים. בצעירותה היא הייתה גרופי של להקות רוק והסתובבה איתם ברחבי אירופה, אבל בסוף שנות ה-30 שלה היא הכירה את רון, נישאה לו, ויחד הם הביאו לעולם את מקס. מקס עומד להתחיל את כיתת הגן (בארה"ב בגיל 5 ילדים כבר נכנסים לבתי ספר ונמצאים בכיתות גן), ונינה, חברתה הטובה ביותר, שהיא גם יו"ר ועד ההורים הבית ספרי, מבקשת מג'ן כטובה לשמש כראש ועד ההורים של כיתת הגן.

ג'ן היא בת 47, ויש לה את מה שאין לאימהות צעירות: ניסיון של שנים, ואת היכולת לקחת את ההורות שלה לא ברצינות רבה מדי. כבר באימייל הראשון שהיא כותבת להורי כיתת הגן החדשה, היא גורמת לחלק מההורים הצעירים להתכווץ, ורק מעטים מהם מצליחים להבין את ההומור המיוחד שלה. היה מצחיק ומוכר לקרוא על כל הדרמה והפוליטיקה שבין הורים, ואני חושבת שכל אימא תזדהה עם ג'ן. הספר שופע דמויות משנה ועלילות משנה נהדרות: הבעל המקסים שלה רון, הבן המתוק שלה מקס, בנותיה הגדולות ומערכות היחסים שלהן, מיס וורד – המורה של כיתת הגן, חברותיה הטובות של ג'ן: נינה ופיטסה, דון בורג'ס שלמד איתה בתיכון, המאמן האישי שלה שמאמן אותה לקראת מרוץ הבוץ המפורסם, ואחרים. על ג'ן עוברת שנה מלאת תהפוכות: משבר אמצע החיים, חגיגת יום הולדת למקס בג'ימבורי, ועוד המון מצבים מצחיקים שמוכרים כל כך לכולנו.

פסק הדין:
ספר שהוא משב רוח רענן שייקח אתכם גבוה גבוה, יצחיק אתכם, ירומם לכם את מצב הרוח ויגרום לכם להתאהב בג'ן ובדמויות האחרות, ואפילו קיבלתי ממנו כמה טיפים טובים בהורות. הערצתי את ג'ן ואת היכולת שלה להיות אימא במשרה מלאה כי כולנו יודעים ש"עקרת בית" היא העבודה הקשה ביותר שיש. היא שבתה אותי עם חוש ההומור המיוחד שלה, ורציתי להיות חברה שלה ולהמשיך לקרוא את הסיפור שלה. משכתי את הקריאה בספר הכי לאט שיכולתי, ולצערי בסופו של דבר הוא נגמר. מבחינתי זה ספר שהיה יכול להימשך עוד ועוד – ולי לא יימאס לקרוא בו לעולם.

נועה הולצר

אמא עסוקה לזואי הפעוטה, שמצליחה לגנוב קצת זמן קריאה בין 'הופ' ו'לולי'.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן