כולנו מבזבזים את החיים שלנו בלהיות אומללים, כשאנחנו יכולים להיות מאושרים.
אנני הבדן היא גרושה בת 35 שמתגוררת בדירה עלובה באזור מפוקפק ומוכה פשע בשולי לונדון יחד עם השותף הצעיר והיווני שלה קוסטאס.
אנני אומללה, החיים שלה אפורים ומדכאים, היא שונאת את הדירה שלה, את העבודה שלה, חבריה לעבודה חושבים שהיא אנטי חברתית, השותף שלה לדירה מעצבן אותה ובנוסף לכל הצרות, אמא שלה מאושפזת בבית חולים במחלקת הנירולוגיה בעקבות דמנציה מתקדמת.
עד לפני שנתיים לאנני היה הכל, בית יפה, אהבה, משפחה, חברות מפרגנות ועכשיו הכל קרס.
יום אחד, אנני פוגשת במקרה בבית החולים את פולי לאונרד, דמות ססגונית ואופטימית שמחליטה להתביית על אנני ולגרום לה למצוא את האושר בחיים שלה.
פולי סובלת מגידול בראשה במצב סופני והרופאים נתנו לה רק שלושה חודשים לחיות. פולי בוחרת לא להעביר את ימיה האחרונים במרה שחורה וגוררת את אנני אחריה להשתתף בפרויקט שנקרא: מאה ימים של אושר שבמהלכו צריך לעשות בכל יום משהו קטן שגורם לשמחה.
הגידול של פולי גורם לה לחוסר גבולות ואובדן שליטה או כמו שהרפואה מכנה את זה: אי יציבות רגשית! ובמהלך הפרויקט היא עושה הרבה שטויות שכמעט גורמות לה ולאנני להסתבך אבל מבחינתה, אין לה גם ככה מה להפסיד.
אנני נרתעת בהתחלה מהאישה המטורפת והזרה שנכנסה בסערה לתוך חייה אבל לאט לאט היא נשברת, מתחילה להיפתח, לחייך ואפילו לומדת להנות מהרגע.
פולי היא אופטימית נצחית על אף מצבה הבריאותי העגום, היא סוג של ספר עזרה עצמית מהלך והיא כמו פיה שמפזרת אבקת אושר ושמחה סביב כל מי שנקרה בדרכה.
פולי רוצה להספיק לעשות כמה שיותר דברים לפני שהיא עוזבת את העולם הזה, היא מלמדת את אנני משהו על אמנות, תרבות, מוסיקה קלאסית ובעיקר מלמדת אותה לשכוח ולסלוח כי החיים קצרים מידי מכדי לשנוא או כמו שהיא אומרת בספר: מרירות זה כמו לשתות רעל ולצפות שמישהו אחר ימות.
אנני ופולי מאזנות אחת את השנייה, נשענות זו על זו ולא ברור מי זקוקה למי יותר, האישה האופטימית עם הגידול הסופני בראש או הפסימית שלא מצליחה למצוא שמחה בשום דבר שקורה לה אבל האם האושר באמת מחכה בקצה הדרך?
כל פרק בספר מתאר יום חדש שבו אנני מנסה לעשות משהו קטן שגורם לה להיות מאושרת עד שתגיע למאה ימים.
הספר הזכיר לי את הספרים "עשר דקות" ו"חדר הפלאות" שבהם מדובר על תקווה ורצון למצות את החיים עד תומם.
אהבתי מאד את הקשר העמוק שנוצר בין אנני לפולי ואת הדרך שבה כל אחת מהן ידעה להרים את השניה ברגעי השפל. אהבתי את האופטימיות של פולי ואת הרצון של אנני להשתנות ואהבתי במיוחד את הרוחניות ואת משפטי העצמה שליוו את עלילת הספר והמסר הברור שרק כשאנחנו מבינים עד כמה החיים שלנו קצרים, אנחנו לומדים להעריך כל יום שעובר כי בסופו של דבר להיות בשמחה הוא עניין של החלטה.
אני מאמינה שהספר הזה ידבר אל הרבה אנשים כי כל אחד מאיתנו עבר במהלך חייו משברים ורגע אחד מכונן שגרם לנו לעשות שינוי קיצוני כדי לחיות חיים טובים יותר ועל זה בעצם הספר הזה מדבר.
הספר היה מצחיק, עצוב, מרגש, מעורר השראה, מלא בתובנות על החיים וכל מה שהייתי מצפה מספר טוב להיות.
"איך תהיי מאושרת" זהו ספר מהחיים על החיים ועל המוות ועל כמה שהחיים קצרים מידי בשביל שלא נהיה מאושרים.
קריאה מהנה.
