החיים לא פשוטים, ולפעמים אפשר להרגיש בהם תקועים, ורק לחלום על השינוי. לפעמים השינוי הזה מגיע ממקום לא צפוי, ונותן לך דחיפה קצת קיצונית למקום שתמיד רצית להיות בו. איילין עובדת בכלא, מוסד לעבריינים צעירים, היא מתעבת את האנשים בעבודתה פרט לרנדי, עליו היא מפנטזת בלי הפסקה. היא גם מתעבת את אביה ואת העובדה שהוא לועג לה כל הזמן, אבל עדיין ממשיכה לטפל בו. מייחלת למותו ומפחדת מהרגע הזה גם יחד. החיים שלה נטועים במקומם והיא רק חושבת על היום בו תעזוב, בידיעה שהוא כנראה לעולם לא יגיע. החיים שלה משעממים, והדברים היחידים שמעודדים אותה ונותנים לה ריגוש הם סחיבות קטנות מחנויות, וכדורים משלשלים, בתוך מעטפת של לכלוך, זו הדרך שלה להתנקות. עד שמגיעה רבּקה ומשנה את הכול.
כשנתקלתי בספר, הכריכה שלו משכה אותי, היא לא מיוחדת מידי, היא לא עזה מידי, היא פשוטה אבל שונה. אחרי שקראתי בספר הבנתי שהכריכה זו איילין, השתקפות שלה או היא במלוא הדרה. העלילה של הספר סחפה אותי, ניסיתי להבין את הדמות הזו שדומה להרבה מאיתנו, אבל גם שונה מאוד. אם הייתי נתקלת במישהי כמו איילין ברחוב כנראה שלא הייתי מבחינה בה, אין בה שום ייחוד שיתפוס את העין, אבל העלילה שטווה מושפג הופכת את איילין למיוחדת, וכשנתקלים גם ברבּקה, פתאום איילין על כל מוזרותה, נדמית אפילו כנורמלית.
הספר משתרע על פני שבוע וחמישים שנה, אבל שום דבר בספר לא הכין אותי לסוף שלו. כנראה שאיילין הצליחה לשטות בי, לא חשבתי שהעלילה תלך לכיוון כזה, הייתי משתפת אתכם במחשבותיי אם לא הייתי חוששת מספוילרים, אבל פשוט אגיד לכם שהסוף יפתיע אתכם, ושום מחשבה שלכם לא תהיה נכונה. הספר מתאים לכולנו, כי בכל אחד מאיתנו יש איילין, ומשהו בספר מרגיש כמו גרסה בוגרת יותר של הספר 'מרלנה' אולי אפילו בריאה יותר במובן מסוים.
שורה תחתונה: כל אחד מאיתנו לובש מסכת מוות, השאלה היא מה אנחנו מסתירים מאחוריה..
