אן וויד נשואים מזה שמונה שנים. וייד בן חמישים ואילו אן צעירה ממנו בשנים רבות והם מתגוררים בבית שנמצא על הר אייריס שבצפון איידהו.
וייד הוא איש טוב לב אך מידי פעם יש לו התקפי אלימות לא מוסברים כלפי אן ומיד אחר כך הוא שוכח שכל זה בכלל קרה.
אן חיה בשלום עם התקפי השכחה של וייד ובסך הכל החיים שלהם מאושרים אבל רק דבר אחד מעיב על לבה של אן – החיים שהיו לו לפני שהכיר אותה.
לפני תשע שנים וייד היה נשוי לג'ני והם גידלו יחד את שתי בנותיהם, ג'ון בת התשע ומאי בת השש.
אבל יום בהיר אחד כשיצאו ארבעתם לטיול ביער, קרה משהו נורא שבעקבותיו ג'ני נכנסה לכלא וגורלן של אחת הבנות לא נודע עד היום.
מידי פעם, אן מוצאת בבית חפצים שהיו שייכים לג'ני ולבנות אבל היא לא מדברת על זה עם וייד, כאילו שהן מעולם לא היו קיימות.
היא התחתנה עם הריק שג'ני יצרה, היא נטלה את עברו של וייד והיא פרשה אותו לפניה, עתידה הוא שביל שמתקדם לאחור, אפילו בזמן שהוא הולך ונעלם. (עמ' 203)
וייד הוא דור שלישי במשפחתו לגברים שסבלו מדימנציה. הדימנציה הרסה את חייהם של סבא שלו ואבא שלו ועכשיו גם את שלו.
כשוייד היה נשוי לג'ני מצבו עוד היה טוב והם חיו בבדידות שלהם בביתם אשר בהר עם שתי בנותיהם כשכל אחד עסוק בעניינים של עצמו, החיים שלהם היו שגרתיים ושום דבר לא העיד שאסון עומד ליפול על המשפחה הזאת.
מה השתבש בדרך? ואיך משפחה רגילה הפכה להיות עוד סטטיסטיקה של אסון בעיתון?
העלילה נעה בין העבר וחייו של וייד עם ג'ני והבנות והחיים של אן בהווה שלא מרפה כשהיא חייבת לשחזר בראשה מה קרה באותו יום על ההר.
וייד מעדיף לצלול לתוך תהומות השכחה והעיקר לא לזכור את הדברים שמכאיבים לו יותר מכל.
מה קרה באותו יום על ההר? ומה יעלה בגורל הזוגיות של וייד ואן?
בתחילת הספר הייתי מבולבלת מפיסות המידע שסיפקו הדמויות השונות בעלילה לגבי המקרה שקרה באותו יום ביער אבל לאט לאט עם כל פרק שסיימתי לקרוא התגלה מסמך אנושי מצמרר, עצוב וכואב שהדמויות שהיו מעורבות בו כפו על עצמן בדידות וסגפנות בעקבות המקרה.
הספר כתוב בשפה יפה ומיוחדת וחושף את העבר בטיפות קטנות שנוגעות ללב הקורא. אהבתי את הסוף שהיווה סגירת מעגל לכל העלילה.
קריאה מהנה.
