אין שום דבר נורא כמו ילד שאיננו. שום דבר.
כולנו בוחנות את עצמנו מהצד כאמהות, האם אנחנו אמהות מספיק קשובות לילדינו, נוכחות בחיים שלהם, אוהבות ודואגות? לא פעם מצאתי את עצמי מדברת עם חברה טובה שלא עובדת כבר הרבה שנים ושפטנו מהצד אמהות שעובדות כל יום עד מאוחר ובקושי מגדלות את הילדים שלהן אבל האם יש לנו בכלל זכות לשפוט את חייהם של אחרים? ומה עושה אותנו אמהות טובות יותר מאמהות שמנהלות בית וגם עובדות בחוץ עד שעות מאוחרות?
ליסה קליסטו מתגוררת יחד עם בעלה ג'ו ושלושת ילדיהם: סאלי בת 13, ג'יימס בן 11 וסם בן 7
בטרוטבק, כפר אנגלי מלא בקסם.
ימיה של ליסה עמוסים והיא טרודה בין ניהול בית מחסה לבעלי חיים לבין ניהול הבית וגידול הילדים. ג'ו עובד כנהג מונית והוא מגיע הביתה רק בשעות הלילה המאוחרות ושניהם מנסים לשרוד כלכלית בקושי רב.
עיניה של ליסה נשואות אל עבר חברתה הטובה קייט שלא עובדת והיא תמיד נמצאת שם בשביל ילדיה ונהנת מרווחה כלכלית בזכות בעלה גאי שמנהל בתי נופש באזור.
יום אחד, לוסינדה, בתה של קייט וחברתה הטובה של סאלי בתה של ליסה, נעלמת.
לוסינדה היתה אמורה לישון אצל סאלי אחרי הלימודים ושתיהן היו צריכות לעשות יחד עבודה שקשורה לבית הספר אבל לוסינדה מעולם לא הגיעה לבית הספר באותו יום וגם לא באה ללון בבית משפחת קליסטו וליסה הטרודה לא שמה לב לכך, אלא רק ביום למחרת כאשר לוסינדה נעלמה.
מאותו רגע כולם נכנסים לטירוף, קייט נכנסת לדיכאון, ליסה לא מפסיקה להאשים את עצמה וכל מיני משקעים מהעבר עולים וצפים מעל פני השטח.
את מקרה העלמות חוקרת הבלשית ג'ואן אספינל, רווקה בת שלושים שמבחינתה כולם חשודים במקרה הזה והיא בכלל מאמינה שחטיפות מתרחשות דווקא על ידי מישהו קרוב ולאו דווקא מישהו זר ולא מוכר.
אז מה באמת קרה ללוסינדה והאם ליסה אשמה במקרה?
העלילה נעה בין חייה של ליסה וכתובה בגוף ראשון לבין השוטרת ג'ואן אספינל וכתובה בגוף שלישי.
אהבתי את דמותה של ליסה, אין ספק שלמרות הביקורת שהיתה לה על עצמה כאם לא מספיק טובה, היא היתה הגיבורה האמיתית של הסיפור, פחות אהבתי את הרצון שלה לרצות אחרים ולהקטין את עצמה כאשר אנשים אחרים הרשו לעצמם להתנשא מעליה.
העלילה היתה מותחת והדמויות היו מתעתעות מאד, כל משפחה ניסתה להציג כלפי חוץ תמונה מושלמת אבל לכל אחד היה סוד אפל שהוא הסתיר מאחרים.
יש בספר ביקורת נוקבת כלפי אמהות מסוגים שונים, יש אמהות עובדות, יש אמהות שהן עקרות בית אבל בסופו של יום כולנו אוהבות את ילדנו וכולנו נעשה הכל בשבילם ולכל בחירה שלנו יש מחיר, אם זה מחיר אישי או מחיר שבא על חשבון הילדים.
לאורך העלילה ליסה הרגישה קינאה כלפי קייט ואחותה המתנשאת אלכסה, כי הן יכלו להרשות לעצמם לחיות טוב גם בלי לעבוד וגידלו את ילדיהן במסירות אבל אף אחד לא יודע מה קורה באמת בתוך הבית של האחר.
קיבלתי המלצות רבות על הספר הזה ואני שמחה שהגעתי אליו למרות שהוא כבר לא חדש על המדף.
קריאה מהנה.
