בספר "אחד מאיתנו משקר" אנחנו מכירים מקרוב ארבעה תלמידים מתיכון בייויו – קופר, אדי, ברונווין ונייט. הם מגיעים לריתוק יחד עם תלמיד חמישי, סיימון, שבמהלך שעת הריתוק מת מהתקף אלרגיה. במהרה עולות החשדות שהתקף האלרגיה לא היה מקרי ושמישהו בעצם רצח את סיימון. לארבעת חבריו לריתוק היו סיבות לפגוע בו לפני שיחשוף את סודותיהם ב"תשמעו קטע", אפליקציית הרכילות שהוא ניהל. המשטרה נכנסת לעניינים והארבעה הופכים לחשודים. הסיפור מסופר מארבעת נקודות המבט שלהם – וכל אחד מהם טוען לחפותו. אז מי מהם משקר?
"אחד מאיתנו הבא בתור" מתקיים באותו התיכון, שנה וחצי מאוחר יותר. למרות ניסיונות ההנהלה לסגור ולהלחם באפליקציות הרכילות החדשות שצצות בבית הספר, אנחנו מכירים את מייב, נוקס ופיבי בזמן שהדבר הגדול הבא נכנס לתמונה. משחק "אמת או חובה" המנוהל ע"י אנונימי ועובר בין התלמידים בשכבה, כשמהר מאוד הם מבינים שעדיף להם לבחור בחובות על פני האמיתות. כמובן שמשם – הכל מסתבך.
שני הספרים חושפים אותנו לחיי היום-יום של נערים בוגרים – לימודים, עבודה, ספורט, משפחה וכמובן הסביבה החברתית בה הם נמצאים. הקריאה זורמת וקלה ונבנה אצלינו מתח מתוך הרצון לדעת מה יהיה – בספר הראשון אנחנו מחכים לגלות מי משקר (ובו צפיתי את הסוף לקראת האמצע) ובספר השני – לדעת מי יהיה ההבא שישתתף במשחק וכמה רחוק דברים יגיעו (וכאן היה לי פחות ברור איך הספר הולך להסתיים.
בעוד שבספר הראשון ההרגשה היא שמתמקדים בארבעה סטריאוטיפים בולטים – הספורטאי, מלכת השכבה, החכמה והעבריין, הספר השני נותן במה לדמויות שאין עליהן תווית כזאת או אחרת. שניהם מציגים התמודדויות מורכבות שהנערים עוברים, ומלווים אותם לאורכן.
מה שמוביל אותי לדבר שפחות אהבתי בספרים – למרות שהסופרת הניחה בסיס טוב לעיסוק בנושאים כבדים והדמויות נמצאות במקום שהן יכולות להתחיל תהליך מסוים של למידה וגדילה – ברוב המקרים החלקים האלה בעלילה ישארו רדודים ושטחיים. אני חושבת שבספרים על העולם האמיתי שכבר מגיעים לנושאים האלה, יש מקום לייצר שינוי אצל הדמויות, שיעביר מסר מסוים לקוראים. במקום לעשות זאת, העלילה נשארת במיקוד בלעדי על התעלומות – שגם סביבן אין למידה אמיתית בהרגשה שלי – בטח כשהספר הראשון עסק בכמה הרסנית יכולה להיות אפליקציית רכילויות, ובספר השני מספרים לנו שלמרות זאת שום דבר לא השתנה.
שני הספרים מהנים ומותחים. "אחד מאיתנו הבא בתור" בנוי יותר טוב מ"אחד מאיתנו משקר". הדמויות יותר אמינות, והעלילה יותר מפותלת. למרות שמדובר בספר המשך, אין בין הסיפורים קשר הדוק – ואפשר לקרוא את הספר השני בלי לקרוא את הראשון לפני (הוא כן יספיילר אותו).
אני בהחלט ממליצה עליהם אם בא לכם קריאה קלילה, שלא תשאיר מחשבות עמוקות להתמודד איתן אחרי.
קראתם את הספרים? אשמח לשמוע מה חשבתם עליהם 🙂
