אז איך נוצרו החיים שאלה הילדה
הספר האוטוביוגרפי מגולל את סיפורה של ילדה קטנה במושב עולים מתימן בשנותיה הראשונות של המדינה. ילדה שחווה חוויות של ילדות . בניית צריף המגורים של המשפחה גרם לתאונות של נעיצת מסמרים בגפיים. בחנוכה אחיותיה ניסו לטגן לביבות על פרימוס והמחבת עם השמן הרותח נשפך על בטנה. באותם ימים היה רופא אחד לכמה מושבים. קפיצתה על מתבן טמנה בחובה חתך לאורך אמת ידה. אמה דאגה לשתול ירוקת ועצי פרי בגינת הבית. הם גידלו פרות וייצרו מוצרי חלב . הפדאיונים שלטו במרחבים והיה צורך לדאוג לשמירה מקומית. ההיתקלות איתם לא היתה נעימה. אירועי חתונה במושב היו בבחינת עבודת הכלל. לכל אחד היה תפקיד. שחטו פרה לכבודה של שמחה. אחת החוויות שחרוטה בזיכרונה של אותה ילדה קטנה היא פרישת סדין לבן עם כתם אדום לבדיקת הבתולין של הכלה. אירוע זה כ"כ היה טראומטי שנשבעה ברגע זה כי היא לא תתחתן לפני גיל 30.
החוויה שמלווה אותה בילדותה הפשוטה והמגוונת , היא היתקלותה במקרים רבים מול נחש. מוטיב הנחש חוזר רבות בספר לאורך שנות חייה. ככל שגדלה בשנים, התרחבה העבדה במשק והיא נטלה חלק משמעותי בעבודה זו. אהבתה לספרים גדלה כשהלכה לבית הספר. אז נחשפה לעולם , לידע רחב .
לאחר בית הספר היסודי החליטה להגיע לכפר הנוער בן שמן. שם השתלבה בינות לחברים ממרקם אנושי מגוון. קמה ב4:00 לפנות בוקר לרפת. מסלול הרפת היה גם מסלול לבגרות שלה. חייה שם חברתיים כמו כל מתבגר של אז. ריקודי עם, לפעמים גם סלוניים. ההפרעות למורים עד שמבינים בכיתה י"ב כי יש לקחת את החיים בידיים. גיוסה לצבא לא בא לה בקלות. למורת רוחו של אחיה התגייסה ונהייתה מדריכת טיולים בבית ספר שדה עין גדי. חוויותיה לצד חוקרים מכל הקשת הרחבה של חוקרי ארץ ישראל שבו את ליבי בפרק של עין גדי. בעברי הייתי מדריכת טיולים וזכיתי אף אני ללמוד מגיורא אילני חוקר הנמרים הידוע ז"ל , שמעתי את אברהם נגב חוקר העיר הנבטית בממשית. פרק זה בספרה החזיר אותי ליותר מ30 שנה אחורה לחוויותיי עם מטיילים.
באווירת אהבתה לטבע ולשאלת החיים, חקרה בהמשך חייה את עולם האטומים. דווקא הפרק האחרון והמסיים – פחות עניין אותי וסופו של הספר גדע את העניין בו.
