קריאת הספר הייתה עבורי חוויה מרגשת.
הספר אחזיר אותי לעבודת שורשים בילדותי ולשעות של סיפוריו של אבי ז"ל על ההתיישבות בארץ, אבי עלה כבן יחיד התיישב לחדרה של אז ונדד בין ראשון לציון – חדרה. ממש כמו בספר עצמו היו הרבה קווים מקבילים לסיפור של הסופרת עם עבודת השורשים שלי, בשבת הפכתי את הבית למצוא את העבודה שהוגשה בזמנו, טרם מצאתי, מזיכרוני יש נקודות שממש מתחברות בין העליה של אבי לסיפור אות מאבשלום.
בילדותי לא הייתי חזקה בהיסטוריה והסיפור של מחתרת ניל"י ואבשלום פיינברג, לא משך אותי זוכרת משהו בכללי ולא לעומק העניין, בגלל צרופי המקרים שציינתי לעיל עשיתי עבודת מחקר קטנה בגוגל וחיפשתי כמה נקודות מפגש בין הזיכרון שלמדתי לבין סיפורים מהבית, הכי מעציב אותי שלא נשאר לי את מי לשאול.
על העלילה:
הספר מתנהל בשני מישורי זמן מקבילים.
האחד, המתרחש במדינת ישראל בת ימינו, המספר את המסע שאותו עוברת אלמה באך, גרפולוגית בת 31 רווקה, היא מתחקה אחר גבר שכתב ידו נשלח אליה לניתוח. על פי כתב ידו, מגלה אלמה תכונות אופי כגון חריפות שכל, רוחב אופקים ואומץ. היא מגלה אדם יצרי בעל דמיון מפותח, שפה נדירה ורגישות של אמן, גבר הממגנט אליו אנשים אך גם יודע להתבודד ולשמור סוד, ובעיקר אדם המסוגל לאהוב בעוצמות אדירות ומוכן להקריב למען אהבתו – אהבתו לאדמה, אהבתו לאישה – ולשלם על כך את המחיר עד תום. היא נחושה בדעתה לפגוש אותו פנים מול פנים.
במישור השני מתאר את סיפור חייו של אבשלום פיינברג, ממייסדי ומנהיגי מחתרת ניל"י. דמותו של אבשלום פיינברג, מצטייר כנפש עדינה המשורר הרגיש, יפה-התואר ומנגד הלוחם והחולם הספוג באידיאלים.
הוא האמין בבחירת הפרט, ביזמות חופשית ובחזון ליברלי לציונות. גייס עימו למאבק נגד האימפריה העות'מתית למען הקמת המדינה.
סיפור המסגרת של אלמה גרם לי להסתקרן יותר איך נקודות המפגש בין העבר להווה נפגשים, יצר אצלי עניין וחיבור אותי בקלות לסיפור העיקרי של אבשלום.
אם הפרטים היו יבשים ורק במאה ה-19, סביר להניח שלא הייתי שורדת את הקריאה בספר וככל שהתקדמתי בקריאה, ובעיקר לקראת הסוף, כאשר הכל משתלב – ונהניתי מן העטיפה היפה שנבנתה לאורך כל הספר.
את הספר קראתי בעניין רב ובשקיקה. בגב הספר צויין שהסופרת, נאוה מקמל-עתיר, ערכה תחקיר רחב היקף על הנושא. בהחלט רואים וחשים את זה ביצירת הדמויות שבסיפור, השפה העשירה והקולחת גרמה לי הנאה רבה.
