"אהבת חורף" מתרחש בניו-יורק ועוסק ב-3 דמויות מרכזיות ובקשר שנוצר ביניהן:
לוסיה מראס היא אישה בשנות ה-60 לחייה, מרצה אורחת באוניברסיטת ברוקלין. היא הגיעה מצ'ילה ובארה"ב אין לה אף אחד מלבד בתה דניאלה שבכלל מתגוררת במיאמי, ושהלוואי והייתה רואה אותה יותר.
רי'צארד באומסטר הוא הבוס שלה וזה שלמעשה הזמין אותה לשמש כמרצה באוניברסיטה בה הוא עובד. הוא גם הבעלים של הדירה בה היא מתגוררת באופן זמני. ריצ'ארד הוא איש בוגר, לחוץ, היפוכונדר שסובל משלל תסמינים ומכאובים ובעיקר אדם בודד שחי עם 4 חתולים בדירה קטנה.
אם לוסיה, בעלת הדם הצ'יליאני החם, חשבה שיתפתח ביניהם רומן לוהט היא טעתה. ריצ'ארד לא ממש יודע כיצד לבטא את רגשותיו והיא מצידה חושבת שאין לו כאלה כלפיה.
אוולין אורטגה היא נערה צעירה ומגמגמת, מהגרת לא חוקית מגוואטמלה שעובדת כמטפלת לילד נכה. היא הגיעה לארה"ב אחרי חיים קשים ודלים במדינה ענייה ובדרך לא דרך. יום אחד רכב היוקרה בו היא נוסעת מתנגש ברכבו של ריצ'ארד. הוא מציע לה עזרה בלי להכיר אותה ובלי שיהיה לו מושג לאיזו תסבוכת היא תכניס אותו. כזו שתדרוש את מעורבותה של לוסיה, תגרום להם להרהר כל אחד בעברו הכואב ותשנה את חייהם.
דעתי על הספר:
כשקראתי את שם הספר והתקציר הייתי בטוחה שמדובר ברומן רומנטי, והאמת ש"אהבת חורף" רחוק מלהיות כזה. הוא שונה מאוד ממה שציפיתי שיהיה. הוא איטי ולקח לי המון זמן להיכנס אליו ולהתחבר לעלילה ולדמויות. דווקא בחלק השני, שבו העניינים קצת יותר התקדמו, התעניינתי יותר.
הפרקים נעים בין זמנים ומקומות שונים שכן הסופרת מתארת על עברן של הדמויות. היא מתארת אירועים היסטוריים ואישיים באריכות, לפעמים יותר מדי. עד שחשבתי שהגיע אירוע עצוב ומכונן בחיי הדמות, בא אחד אחר שטרף את הקלפים. זה עזר לי להבין את הדמויות ולהתחבר אליהן, בעיקר ללוסיה שמצאה חן בעיניי יותר מכולם. למרות זאת פירוט היתר של העבר גרע מסיפור המסגרת והותיר אותו בשלב מסוים בשוליים.
כתיבתה של איינדה מעולה. לדוגמה, כשהיא תיארה את החורף הקפוא של ארה"ב, ממש הרגשתי אותו חודר לעצמותיי. היא גם הוסיפה ביקורת פוליטית על המתרחש במדינות דרום אמריקה ועל אופן ההגירה לארה"ב.
"אהבת חורף" היה שונה מאוד ממה שציפיתי אבל בגלל עיסוקו בנושאים כמו בדידות, חמלה וחסד גרם לי לעניין.
