Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
אהבה יד ראשונה
קטגוריה:
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 222
יוּלה, סופרת הזקוקה לאלמוניות ולשקט מרחיקה עצמה לדירה זרה כדי לכתוב. מִשכּנהּ החדש בבית המשותף מפגיש אותה עם ניסוֹ, ילד כבד משקל, מָגי אמו, אופירה, בעלת בוטיק, אורנה ושאול לוי, זוג רופאים, סמדר, אישה עם עבר פסיכיאטרי עשיר ש"דפקה הופעה" ברומן קודם של מירה מגן, שירה, סטודנטית רווקה ונבוקו, גבר אנין ומתנשא. כל אחת מהדמויות הללו, השונות כל כך זו מזו, מייצגת פלח אחר בפסיפס העשיר של החברה היהודית־ישראלית. בכולן לוחשת גחלתה של אהבה ראשונה. יש בהן מי שמתרפק עליה בגעגוע עז, יש מי שכמֵה לזכות בה סוף־סוף, יש מי שמתכחש לה ויש מי שמתעב אותה — אולם כך או אחרת, כולן נחרכות באִשהּ. אהבה יד ראשונה, כמו ספריה הקודמים של מירה מגן, הוא ספר גלוי עיניים. מגן מציגה את החיים בפריחתם, בכמישתם ובכיליונם בלי שום הנחה. היא רגישה לייחודה של כל דמות אולם אינה שוכחת ולו לרגע את עריצותו וכוחו המכלה של הזמן שאינו מבדיל בין מי שחי למעלה, בדירת פנטהאוז שנוגעת בשמיים, לבין מי שמתגורר בדירת הקרקע, שעשב ושיח בוגונווילאה לוהב הם נופהּ. הגורל הזה המונח לפתחי כולנו, אצל מירה מגן, סופרת שהמרי והמרד החברתיים־מעמדיים והאנושיים־קיומיים לא זרים לה, הוא גם באורח פרדוקסלי, מקור החסד והחמלה שבהם היא עוטפת את דמויותיה. הגורל העוין הוא המקור שממנו נובעת אהבתה לדמויותיה. דמויות שעל פי רוב הן השוליות ביותר, הפחות "אסתטיות" והפחות "שפויות" ובהן מצויים האמת והיופי בערייתם.

יולה רק רצתה שקט לכתוב. בביתה שלה עם בעלה והילדים המוזה לא הגיעה, היא רצתה להתקדם עם כתיבת הספר לסיומו. לשני אחיה למחצה היתה דירה ריקה שקיבלו בירושה, התאימה לה בדיוק כיו כפפה ליד. ילדיה בגרו, בעלה עסוק בשלו ועכשיו היא תהיה עסוקה בשלה.

כבר בשעה הראשונה כשהגיעה לדירה, עוד לפני שהספיקה לתהות על קנקנה היו לה אורחים. נבוקו, האיש מהפנטאוז שטען שמכיר אותה והשכנה מלמעלה מגי ששטחה בפניה כמעט את כל הבעיות שלה.
דרך יולה שהגיעה לבניין אנחנו מכירים את שאר הדמויות הצבעוניות שגרות בבניין.

את מגי שהחיים לא האירו לה פנים כשנוכל עקץ אותה שגנב את כספה ואת ליבה. בהחלטה בלי הרבה מחשבה היא הביאה את ניסו לעולם ועשתה הכול כדי לתת לו חיים טובים, גם אם זה בה על חשבונה. היא עזבה את המשרה שלה בתור אחות בבית חולים למשרה לילית מפוקפקת.

את בנה של מגי, ניסו בן השבע שסובל מעודף משקל ועודף הצקות בבית הספר. ילד צעיר בודד ומסכן.

את 'שם קוד' נבוקו שגר בפנטאהוז עם מרפסת ענקית לבדו ולוקח חסות על הסדר בביניין את סמדר שלא יציבה בנפשה שגרה עם דיירת משנה ועוד ועוד דיירים.

כולם יחד יוצרים פסיפס של אנשים שמרכיבים את הבניין. לכל אחד סיפור חיים משלו, לכל אחד בעיות והתמודדויות משלו וכל אחד מצפה למשהו אחר מהשכנים שלו.

האם יש קשר בין הדיירים ומהו? לא תקראו, לא תדעו.

אתחיל בזה שהכתיבה של מירה מגן גנבה את ליבי, נהנתי לקרוא. הדמויות הראשונות שעליהן סיפרה היו של יולה, מגי וניסו והן היו מרתקות. אהבתי את האוטנתיות של מגי וניסו עשה לי 'קוועצ' בלב'. לאחר מכן היו סיפורים של דמויות נוספות, רבות מידי לטעמי ששם קצת הלכתי לאיבוד, מצאתי בהן פחות עיניין.
הייתי שמחה אם היתה מרחיבה על הסיפור של מגי וניסו ולוקחת את הסיפור למקום אחר, אבל מי אני…?

הקריאה כמובן שלשיקולכם, יכולה לומר לכם שהכתיבה מעולה וזה כבר בסיס מעולה לספר. אולי זאת רק אני שריבוי הדמויות הפריע לי ואתם תוכלו להנות מספר מקסים. לא תקראו, לא תדעו!

 

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן