אהבה וזעם – סקירה של רעות אסתר פנקוס

סרינה מיועדת מגיל צעיר להיות גרציה ולשמש את יורש העצר, אחותה נומי מיועדת להיות המשרתת האישית שלה, אבל מהרגע שהן מגיעות לארמון הדברים מתהפכים ונומי מוצאת את עצמה גרציה, למרות שזהו אחד הדברים מהם היא סולדת, בעוד אחותה סרינה מגיעה להר החורבן והופכת להיות אסירה. כל אחת מהאחיות לא מפסיקה לחשוב על השנייה, ומנסה למצוא את הדרך להגיע אליה, האם תהיה הצלחה או שמא הן יקפחו את חייהן בניסיון לכך?

את הספר קראתי בהמלצתה החמה של נעה חברת הפרלמנט. מקריאה ראשונה של התקציר הייתי בטוחה שהספר הזה לא בשבילי, אבל נעה כבר צדקה פעם לגבי הטעם שלי בספרים והחלטתי לנסות. לא שזה היה כל כך בקלות, כבר כמה פעמים שחשבתי לקנות אותו והתחרטתי ברגע האחרון, אבל כשהגיע מבצע שווה, קפצתי על המציאה ורכשתי אותו.

הקריאה בספר לא הייתה לי פשוטה, והייתי צריכה לעשות בו הפסקות מרובות, לפעמים בגלל תיאורים לא פשוטים, ולפעמים בגלל כעס שהיה לי על הדמויות. במהלך הקריאה נעה קיבלה הרבה הודעות נאצה ממני על כך שהיא גרמה לי לקרוא בספר, אבל לא פעם גם הודעה מתלהבת על משהו בו. היו לי קצת בעיות עם תרגום השמות בספר, לפעמים הופיע שם שהוא מאוד בעברית (כמו גחלת למשל), ולפעמים נראה כי לא נמצא תרגום מספק והשם הושאר מקורי.

הספר לא סתם נקרא 'אהבה וזעם', אלו שני הרגשות החזקים שהופיעו בי לאורך הספר, אהבה לסרינה ונומי, ולעוד כמה דמויות בדרך, וזעם כלפי הדיכוי והניצול. אמנם זהו ספר דיסוטופי, אבל לא יכולתי שלא להתייחס אליו ברצינות, כשבעצם יש נשים שחוות את המציאות הזו באופן יומיומי. הספר לא פשוט לעיכול, ולא הייתי ממליצה עליו לנערות מתחת לגיל 15.

'אהבה וזעם' הוא ספר פמיניסטי במהותו, גם אם הקריאה בו נוטפת שוביניזם טהור, הוא נותן לנו כוח לשמוח קצת במציאות, ולקוות שהספר הזה יידחק לז'אנר המד"ב במהירות. הסוף נותן טעם לעוד, ומשאיר אותנו בפה פעור, בהמתנה לספר הבא.

אז תודה לך נעה יקרה שהבאת אותי לקרוא את הספר הזה, אמנם הוא הוציא ממני הרבה עצבים, אבל גם לימד אותי על הכוח שלי, מחכה כבר להמלצה הבאה שלך!

שורה תחתונה: "אנחנו אבן וחוט תיל. אנחנו ברזל... אנחנו חכמות, ואנחנו מסוכנות..."