לנקה המתבגרת חיה חיים צנועים בפראג היפה, היא בת למשפחה יהודית ענווה והיא מכבדת את משפחתה יותר מכול. לנקה לומדת כבר זמן מה באקדמיה בפראג ושם מכירה את ורושקה. השתיים הופכות לחברות טובות עד שלא ניתן להפריד ביניהן, הן מתארחות האחת אצל השנייה ומתעסקות בדבר שהכי מעניין בגיל ההתבגרות – אהבה.
ורושקה אוהבת לדבר על בנים ואוהבת לספר על מי 'נדלקה' הפעם, אך לנקה נשארת שקטה וסגורה, ולא מספרת לחברתה שכל הזמן הזה היא התאהבה באחיה יוזף. השניים מבלים יחד בבית הנופש של משפחתה של ורושקה בקרלובי – וארי, ולאט לאט מתאהבים בלי שאיש מהמשפחה יידע.
במקביל, על דלתם מתדפקת מלחמת העולם השנייה, והשניים צריכים להחליט מה הם עושים. במהירות מחליטים להינשא בחתונת בזק צנועה ושקטה, כזו שלא תמשוך הרבה תשומת לב, אך לירח דבש כזה הם בהחלט לא ציפו… בבוקר שלאחר חתונתם יוזף מספר ללנקה שהשיג למשפחתו ולה אישור יציאה מצ'כיה, אך שהוריה לא נכללים באישור ועליהם להישאר בפראג.
לנקה צריכה להחליט האם לעזוב יחד עם אהובה, בעלה הטרי, או להישאר עם משפחתה שאותה הכירה כל חייה. הסיכון זהה לשני הצדדים, ולנקה מבינה שהיא עלולה לאבד את אהובה, או את הוריה ואחותה. היא מחליטה להישאר עם משפחתה ולעזוב את בעלה, בתקווה שבעוד כמה חודשים ישיג למשפחתה אישור וכולם יתאחדו מחדש.
יוזף עולה על ספינה שלא צולחת את מסעה הארוך, עד שלבסוף רבים מנוסעיה נספים. ואילו משפחתה של לנקה נשלחת למחנות הריכוז ולאחר מכן למחנה השמדה. כל אחד מבני הזוג בטוח שהשני כבר נהרג, יוזף נהרג בספינה, ואילו לנקה נהרגה במחנה ההשמדה. הם בוחרים בלית ברירה להמשיך לחיות את חייהם, להקים משפחה ולבנות חיים שלמים, אך תמיד ממשיכים לחשוב איש על רעהו.
הפרק הראשון של הספר מספר לנו שנכדתה של לנקה התחתנה עם נכדו של יוזף, ושהשניים מזהים זה את זה לאחר כשישים שנה בחתונת נכדם.
מדובר בסיפור אהבה משגע המבוסס על סיפור אמיתי. סיפור שמראה כיצד זוג צעיר החי חיים שלמים בנפרד, מצליח בכל זאת, כנגד כל הסיכויים, למצוא שוב אחד את השני. זה סיפור שעורר בי את כל הרגשות, את העצב שבי, את השמחה, הוא ריגש אותי כל כך ופשוט לא יכולתי לעזוב אותו.
כמו כל הספרים של אליסון ריצ'מן, גם כאן מדובר בספר מעולה, סוחף ועמוק. היא לוקחת רעיון ומפתחת אותו בדרך הכי יפה שאפשר. הרבה פעמים שמעתי שדווקא הספר הזה קצת פחות טוב משאר הספרים שלה, אך לדעתי הוא דווקא הכי טוב שלה. כל כך אמיתי וכואב כל כך.
השפה היפה של הסופרת עושה גם היא את שלה, אי אפשר שלא להיבלע פנימה אל תוך השפה הגבוהה והיפה, אל התיאורים העמוקים והיפים ואל רקע השואה המוכר לכל יהודי באשר הוא.
בקיצור, כמובן שמומלץ בחום, לא תתאכזבו!
