עכשיו כל מה שאני צריכה זה להחזיר לעצמי את החיים שלי.
לאחר שסיימתי את הספר "תחמנית", הסתקרנתי לקרוא את ספר ההמשך של הטרילוגיה שנקרא: "אדמונית". הספר השני בטרילוגיה מתאר את הצד של ליאה סמית' בעלילה.
בספר הקודם ליאה נישאה לכיילב ובספר זה נולדה להם בת בשם אסטלה.
ליאה לא אימהית ולא נהנת מהמצב אליו נקלעה, הסיבה היחידה שהיא נכנסה להריון היתה כדי להחזיק את כיילב קרוב אליה ולהרחיק ממנו את אהבת חייו, אוליביה קספן, אבל היא לא לקחה בחשבון שהיא גם תצטרך לגדל את בתה ועכשיו היא צריכה לאכול את הדייסה שבישלה לעצמה.
המסיבות והמפגשים החברתיים שהורגלה אליהם מתחלפים בלילות ללא שינה, בכי של תינוקת והחלפת חיתולים ולא ככה ליאה תיארה את חייה, היא קיוותה שלידת בתה תקרב בינה לבין כיילב אבל הוא בורח לו לנסיעות עסקים ומותיר אותה בלב הסערה להתמודד לבד עם הכל.
ליאה תעשה הכל כדי להחזיר את כיילב לזרועותיה ולמיטתה והיא נלחמת איתו שיביא מטפלת כדי שתעזור לה לגדל את אסטלה כי האמהות ממנה והלאה והיא רק רוצה לחזור לימי הרווקות העליזים שלה ושמישהו אחר ישבור את הראש עם העוללית הבכיינית.
לאחר שליאה העיפה את אוליביה מדרכה, עכשיו יש לה מתחרה חדשה על לבו של כיילב – הבת שלה.
ליאה ממשיכה להיות אובססיבית כלפי כיילב וכלפי אוליביה ובמלחמה כמו במלחמה, אין אלוהים והיא לא תבחל בשום אמצעי כדי להשאיר את כיילב צמוד אליה אבל מה יהיה המחיר לכל זה?
העלילה נעה בין ההווה לבין העבר שמתאר לאחור כיצד ליאה וכיילב הכירו לראשונה.
ליאה היא לא דמות אהודה במיוחד אבל כשפיסות מהילדות שלה נכנסות לסיפור אז אפשר להבין מה גרם לה להפוך לאישה אגואיסטית, מניפולטיבית ואפילו רעה.
ליאה היא אישה בוגרת שבתוכה כלואה ילדה שמעולם לא זכתה לחיבוק, אהבה ומילה טובה מהוריה וכך נולדה מפלצת שגם לא יודעת להעניק את אותם דברים לבתה הקטנה.
לא הרגשתי שקורה הרבה בספר הזה ורוב האקשן היה דווקא בסיפור העבר ופחות בסיפור ההווה, האמת שהתגעגעתי מאד לדמותה של אוליביה, היא היתה חסרה לי בעלילה ולו רק בשביל לאזן במעט את הרשעות של ליאה ולהכניס קצת פלפל ודברים טובים לעלילה.
נותר לי רק לחכות לספר השלישי שמתאר את הצד של כיילב בכל הסיפור.
קריאה מהנה.
