אדם הלך לאיבוד – סקירה של סוזן צדוק

הודו, הרבה סיפורים נכתבו עליה אבל משהו בספר של עדי ארצי שלו כבש אותי. קראתי את הספר הנפלא תוך כדי שאני בבידוד (קורונה 2020) האומנם סגורה בין ארבע קירות אבל הצלחתי לטייל בדמיוני בהודו והרחתי את הריחות הטובים וגם את הסירחון שסובב אותה. לרגעים זה עשה לי חשק לעשות את הטיול להודו למרות שהודו מעולם לא משכה אותי אליה.

ישנם חברי ילדות שתמיד יהיו שם בשביל האחר גם אם החיים ימשיכו כל אחד לכיוון שונה. בעת צרה דור, עידו ואיתן נרתמים למשימה למצוא את חברם אדם שנעלם בהודו. כל אחד מהסיבות שלו אורז תרמיל ויוצא לחוויה של חיפוש אחר חברם הטוב ויחד עם זאת חיפוש עצמי שלו עם עצמו.

טרם יציאתם למסע חיפוש אחר אדם, נעשה תחקיר ראשוני עד כמה שניתן להבין לאן פניהם מועדות… אבל שום דבר לא הכין את החברים לדבר האמיתי כי להודו יש קצב משלה.

אנשים שהם פוגשים במהלך המסע נותנים סימנים סותרים אחד את השני עליהם לאסוף את כל הסימנים ולהאמין שמשהו יכול להיות נכון אין קיצורי דרך הם חייבים לסרוק את השטח בלי להתבלבל בחיפוש אחר חברם הם מנסים לחשוב בדרך פעולה שאדם בעצמו היה חושב עד כמה שזכרו אותו בתור חבר קרוב.

הסימנים מובילים אותם לכך שאדם חיפש להיאחז באמונה כלשהי בבודה, במיסטיקה, במקדשים וכו'.. לאורך כל המסע שלהם יש תחושה שאדם לא רוצה שימצאו אותו. מכתב אחד שמתגלה לעיניהם הם מבינים שאדם בורח ממשהו שיושב לו על הלב חזק. החברים לא ישחררו קודם שימצאו אותו בריא ושלם ואחר כך הכל פתיר.

גילוי נאות
את עדי ארצי הכרתי באחד ההשקות של סופר אחר. ישבנו לשיחה ונכבשתי באישיות של האישה הלבבית הזאת בשיחה אמרה שהיא בעצמה כותבת ספר על הודו שמתבסס על טיול של אחרי הצבא שלה. הסתקרנתי והבטחתי שאתמוך בפרויקט שלה. טוב גם אי אפשר להתעלם מהכריכה המושכת, הצבעים החזקים, האיור של הקוף שמלווה את הספר בכמה נקודות מפגש עם החברים של אדם שזה ממש נדרש שהקוף יהיה בכריכה. מאוד מקורי אהבתי.