אדל, היא בתו של הבעל שם טוב. אדל מספרת את סיפור אביה, שהוא בעצם סיפור החסידות. היא מספרת את התגלגלות החסידות, הסיפור מתרחש ברומניה, חלקו באזור הרי הקרפטים.
הסיפור מתחיל מהיותו של הבעל שם טוב ילד שנהג להתבודד ביערות. לאחר מכן נישא בגיל צעיר, ואישתו מתה לאחר שבוע נישואים. הוא מכיר את אשתו השנייה, בזמן שעוזרת לחברתה ומביאה אותה אל הבעש"ט להוצאת דיבוק וכך הם מכירים ומתחתנים, היא בתו של רב והוא יתום דל.
הסיפור התחיל בצורה מאוד מעניינת, ולצערי עבר לאחר מכן לעולם דימיוני, שבו הבעל שם טוב פוגש גוי גוצלי שהופך לאחיו. בתקופה זו אשתו יולדת את בתם אדל. דמות הבעש"ט הוא כבעל יכולת לעשות מופתים, להזיז הרים, בהרים יש ענקיים. פחות התחברתי לחלק הדימיוני הזה.
בחלק השלישי שוב חוזרת הסופרת לתיאורים מציאותיים. סיפור על המסע שהרב שם טוב עובר, חלקם בימי החורף המושלגים , חלקם במסע באונייה.
הקורא מתרשם מהבעל שם טוב, על יכולותיו הנפשיים להעלות נשמות, לרפא חולים ולהתפלל עבור יולדות.
אך עם זאת הוא גם עובר נפילות שמקשות על נשמתו. הוא פוגש אנשים, מגבש לו קבוצת חסידים שמפיצים את תורתו.
סיפור חייו מעניין, וכן סיפור חייה של בתו. אהבתי את דמותה האנושית של אדל, את הפיקחות שלה ואת רצונה העז לעזור לאביה וללוות אותו.
הכתיבה של יוכי ברנדס היא עשירה, יפה, אך מודה שחלקים ממנה לא הבנתי,למרות שקראתי פסקאות פעמיים.הקריאה מאוד עייפה אותי, לעיתים התיאורים חזרו על עצמם, והיתה הרגשה שהעלילה לא מתקדמת.
קראתי בעבר ספר אחר של הסופרת ונהניתי מאוד, לצערי הפעם זה לא קרה, למרות שנושא החסידות ודמותו של הבעש"ט עיניינו אותי מאוד.
