מטוס איירבוס A321 מניו יורק ללוס אנג'לס ממריא ואיתו 183 נוסעים. הנוסעים היו שונים ומגוונים, כל אחד ומטענו הוא, כל אחד עם המחשבות שלו והסיפור שלו. בין הנוסעים היו בני משפחה אחת שטסו לחיים חדשים, לדרך חדשה, מרגש מאוד. אדוארד אדלר בן ה 12 עלה למטוס יחד עם הוריו ואחיו הגדול, אף לא אחד שרד את ההתרסקות חוץ מאדם אחד, אדוארד.
הוא הפך לנס, לא האמינו ששרד את ההתרסקות המטורפת הזאת ועוד בלי פציעות מסכנות חיים. הוא אושפז וסבל ופציעות כאלו ואחרות, אבל פציעות שההחלמה מהן היא לא קשה במיוחד.
הוא אמנם ניצל פיזית מההתרסקות אבל לא נפשית. אין ספק שהיא סבל מטראומה מתמשכת, התקשה לתקשר עם הסביבה, סרב לאכול, התקשה לישון.
המזל שלו היו שדודתו מצד אימו ובעלה שהיו חשוכי ילדים אימצו אותו לחיקם ודאגו לו לכל מחסורו ושממש לידו גרה שיי בת גילו שגורלו נקשר בגורלה מהרגע הראשון שנפגשו.
הספר נע בין שני צירי זמן, בין רגעי העליה למטוס, הטיסה וההתרסקות לבין ההתמודדות הלא פשוטה של אדוארד לאחר ההתרסקות.
כתיבה מצויינת של נפוליטנו, נוגעת, רגישה ונעימה. נהנתי לקרוא את הספר וחיכיתי לקרוא על ההתרסקות ועל איך שהצליח לשרוד אותה.
היה מעניין לקרוא על החיבוק שקיבל אדוארד בזמן ההחלמה, במיוחד מהשכנות של הדודים שלו שאימצו אותו אליהם הכל למען מטרה אחת, ההחלמה הנפשית של אדוארד.
מה פחות עבד לי? הייתי רוצה באופן אישי לקרוא יותר על רגעי ההתרסקות עצמה, על מה שעבר על הגיבור ועל מה שקרה לאחר מכן. הרגשתי שהיה לי חסר הפן האישי של הגיבור, הרגשות והמחשבות שלו.
ספר מיוחד, שונה, מעניין ומרגש על אובדן גדול מאוד ועל החלמה, הקרבה והשלמה.
קריאה מהנה!
