Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

יונית קמחיב-7 למרץ 2018 ראיינו בפינתנו #הכר_את_הסופר את הסופרת Yonit Kimchi.

ראיון היכרות:
1. מה הספר האחרון שכתבת?

אהה… חואניטה איילת, הראשון האמצעי והאחרון…

2. על מה את עובדת כרגע?
לא "עובדת"… אני אגרנית חוויות שמדריכה /מטיילת עם קבוצות בעולם. הכל מאוחסן בראש… אולי החוויות יולידו סיפורים קצרים מהעולם. כרגע עוד מתנהלת ולומדת את הספר החדש ואת מערכת היחסים שלי איתו.

3. מתי ואיך התחלת לכתוב?
ספרי 'חואניטה איילת' החל כיומן. 1997. גואטמלה. הגעתי לכאן כדי לסיים תהליך אימוץ ולחזור הביתה עם תינוקת – שלי. כששם בוקר אצלנו ערב. הבדלי שעות שמקשים עוד יותר בתקשורת מילולית. כל שיחת טלפון עלתה הון תועפות. טלפון סלולרי מי שמע על זה? בדידותי בתהליך שלשמו הגעתי אדירה. וכך המילים הפכו לדיבור שלי עם עצמי. מצלמה? עדיין משתמשים בפילמים… וכך אני חורכת במילים ובזיכרוני הוויזואלי חלקי מקומות, נופים, זיכרונות של רגעים מוקפאים. קפה על גג באנטיגואה לפנות ערב, נוף עוצר נשימה של האגם וההרים בירידה לפנחצ'ל, מסעדה ביום ראשון בגואטמלה סיטי. השוק המדהים של צ'צ'יקסטננגו, בר באתר נופש לחוף האוקיינוס השקט. רגעים של אושר טבולים במאמצים חרדות קשיים וסקרנות ענקית.

4. איפה ומתי את נוהגת לכתוב?
מאז שאני זוכרת את עצמי כשלא קיפצתי, רקדתי או התעמלתי – כתבתי. זה היה בא לי ככה פתאום. כרצף אסוציאציות, כצורך למלל חוויה, כדיווח לעצמי אולי, כטקסט מגובש במחשבה. עריכה לא הייתה בכלל חלק מהעסקה. פשוט כתבתי. יש לי עשרות מחברות, שיצר האגרנות שלי ותאוותי לנייר ומילים לא נתן לי לזרוק… כן, עד היום קשה לי עם פרידות, וככה זה קורה גם היום. פתאום המילים כאן ומהר מהר לפני שיעלמו אני כותבת אותן.

5. מתי התחלת לקרוא לעצמך "סופרת"?
עוד לא התחלתי.

6. מה התכונה החביבה עלייך בעצמך?
חוש הומור ואופטימיות. במצבי לחץ או משבר, רגע קטן למחיאות כפיים אישיות על משהו חיובי כמו ששילמתי ארנונה בזמן, מעודד אותי.

7. איפה את גרה. איפה היית רוצה לגור?
גרתי במקסיקו, בניו יורק ובלונדון, משלמת ארנונה בתל אביב. רשימת הפנטזיה ארוכה…וונקובר, קייפטאון, סלבדור- ברזיל, האי מדיירה או אחד מהאיים הקנריים היפהפיים, ואולי פשוט מחוץ לקופסה שבעיר הגדולה בבית עם חצר, שהכלב ואני נוכל ליהנות מהגינה.

8. מלבד המקצוע שלך, באיזה מקצוע היית מעוניינת להתנסות? ובאיזה מקצוע בשום פנים ואופן לא?
יש לי תאווה גדולה לצילום ולאמנות. צלמת?, אוצרת?
בשום פנים ואופן לא פקידה במשרד או מזכירה של מישהו. בקושי לעצמי אני מזכירה.

9. מיהו הגיבור/ה הספרותי/ת החביב עלייך? ומיהו הגיבור שלך בחיים האמיתיים?
בחיים מלווה אותי אבא שלי. מתבונן בי מלמעלה, מייעץ מעודד מחבק ואף פעם לא ביקורתי.
בספרות אני מחבבת את פו הדב. כל קריאה בהרפתקאותיו, נותנת לי אסוציאציה אחרת ואולי קצת תבונה לחיים.

10. אילו ספרים יש כרגע ליד המיטה שלך?
אהה… איפה המיטה? יש שוקולד, יש עיתוני סופ"ש. יש לי מעט מאד זמן לקרוא ספרים ולשכוח מהעולם, אני קוראת המון בגלל העבודה כמרצה ומדריכה, יש רשימה ואני לאט אגיע אליה.

11. איזה כישרון, נוסף על הכתיבה, את חומדת?
יכולת לשיר. לעוף עם המוזיקה, לחבק אותה, ללבוש אותה, לבטא אותי דרכה.

12. לאיזה חולשה אנושית אין לך סבלנות?
יוהרה וסנוביזם.

13. מה המוטו החביב עלייך?
"תרגיעי קמחי"… ליהנות ממה שיש לי ולבלוע את העולם קצת יותר לאט.

14. עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה (חי או מת)?
אלזה פרנטה, זיידי סמית', פאולו קואליו, ג'רום קיי ג'רום, ג'ורג' אמאדו, (לגלגל פורטוגזית על הלשון ולרכל על דונה פלור ושני בעליה, רצוי בבית קפה בסלבדור…) אחח הרשימה ממש ארוכה.

15. מה המאכל האהוב עליך?
טוסט עם חמאה, הרבה חמאה… מרוחה בצד הנכון. במקסיקו, בה גרתי שנה, אהבתי לכתוב על פלייסמייטים של מסעדות שכמובן קודם כל אכלתי בהן. לאכול בחוץ היה משהו לא מוכר בארץ, ובוודאי לא לנו במשפחה עם ערכי צניעות ומשכורת של זוג מורים. במקסיקו סיטי זה חלק נכבד מהחיים. על דפי הנייר הייתי מתארת את האוכל הצבע הטעם והתענוג שנפתחו בפניי בזמן שחייתי בה. גיל 17. הכול נמדד בעיניים ראשונות, בחוויות חדשות, בגילויים של עולם לא מוכר. זו גם התקופה בחיי שבה הייתי הכי 'שמנה".

16. מה הספר/ים או הסופרים שהכי השפיעו עליך?
כילדה ספרי הרפתקאות כמו השביעייה הסודית, נוריקו סאן, נילס הולגרסן… אני עדיין חולמת להגיע ליפן או לפלנד ואוהבת לטוס בין העננים, מוקסמת מהעולם שנפרש למטה. הרשימה ארוכה אבל אני אסתכן במשהו שהוא אולי לא מאד ספרותי: "הגיאוגרפיה של האושר" שכתב עיתונאי מלחמות ניו יורקי שהחליט לעשות הסבה ולחקור את מהות האושר. אני מתחברת לספר כי כמו אריק ויינר הסופר, אני במהותי טיפוס נרגן עם חוש הומור (תתפלאו אבל זה צירוף אפשרי)… ואולי בגלל שבחיי אני למודת מלחמות הישרדות וההתבוננות במהות האושר ממרומי גיל 60 מזכירה לי שהאושר תלוי בנו וששום דבר בחיים לא מובן מאליו.

17. מה רגע השיא בחייך?
כל יום אני מקווה לשיא… אבל אין ספק שהרגע בו נפגשתי עם התינוקת שלי שהייתה בת 4 חודשים, שעתיים אחרי שנחתתי בארץ רחוקה, יהיה תמיד רגע מכונן.

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן