Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

אלעד שיינפלדב-9 למאי 2018 ראיינו בפינתנו #הכר_את_הסופר את הסופר Elad Shenfeld.

שאלון היכרות:
1.  מה הספר האחרון שכתבת, איזה סוג הוא?

'אחריה' הוא רומן הביכורים שלי. קצת קשה לי להגדיר את סוג הספר משום שהוא כולל הרבה קטגוריות. הוא רומן, אבל גם סיפור מסע, יש בו עומק פילוסופי, אבל לא הוא לא ספר רוחני. 'אחריה' מציע התבוננות עמוקה לנפש האדם, תוך כדי פריטה על מיתרי האהבה, ו-המשמעות, שלטעמי הם האלמנטים המרכזיים והחשובים ביותר בחיינו שכן בלעדיהם החיים הנם חסרי תוכן. יותר מהכול 'אחריה' הוא סיפור של דור שלם שמחפש אחר משמעות ושואל שאלות על הדרך שבה אנו חיים את החיים שלנו.

מה שהניע אותי לכתוב את הספר זו השאלה כיצד להיות מאושר שבעבר הייתה נחלתם של אנשי רוח ופילוסופים, אולם בשנים האחרונות נעשתה נושא מרכזי שמעסיק את הכלל. יד ביד עם העובדה שהמחקר המדעי לא פתר את בעיית החיפוש אחר האושר, לאחרונה גדלה ההכרה בכך שהדרך אל האושר היא במידה רבה אישית. מסע פרטי של ניסוי וטעייה, שעל כל אדם לעשותו לבד. כמו כן גדלה ההכרה שבמסע הזה ניתן להיעזר בניסיונם של אחרים שכבר עברו את המסע וכתבו על חוויותיהם.

הספר הוא פרי עבודתי בשנים האחרונות בבנק העולמי בוושינגטון די סי בתחום ניהול אסונות טבע ובניית כשירויות ניהול ואסטרטגיה של ממשלות במדינות מתפתחות, והוא מסתמך על עבודה ומחקרים עם אוניברסיטאות שונות בארה"ב (Harvard & MIT), וכן עבודה במזרח הרחוק ואפריקה.

2. על מה את עובד כעת?
כרגע אני מתרכז בעיקר בשיווק הספר ובעבודת היום יום שלי בבנק העולמי.

3.  מתי ואיך התחלת לכתוב?
התחלתי לכתוב בתקופת הצבא. בעיקר לעצמי ואף פעם לא חשבתי על פרסום. זה היה כלי מצוין עבורי לפרוק מחשבות ותחושות. רק מאוחר יותר כשלמדתי בפו"ם (פיקוד ומטה בגלילות) התחלתי לפרסם, בעיקר בעיתונים צבאיים. מאוחר יותר, בגיל 27, בזמן שחייתי בחו"ל התחלתי לפרסם סיפורים קצרים ב YNET שלאחר מכאן הפכו לטור קבוע באתר.

4.  איפה ומתי אתה נוהג לכתוב?
מניסיוני כתיבה אי אפשר ממש לתכנן. אני כותב כשיש לי השראה וכשזה "רוצה לצאת". זה קורה בדרך כלל בבקרים כשהראש עדין נקי. ניסיתי כמה פעמים לכתוב במקומות עם השראה ונוף מעניין, אבל עם הזמן הבנתי שהכתיבה הכי מוצלחת שלי נעשתה דווקא בחדר סגור ללא כל הפרעות. את הרומן 'אחריה' כתבתי בדירת סטודיו קטנה בוושינגטון די סי על גבי שולחן עץ קטן וכיסא מתפרק של איקאה. זה היה נהדר.

5. מתי התחלת לקרוא לעצמך "סופר"?
אך פעם וגם היום קשה לי לקרוא לעצמי סופר. זה מרגיש מאוד מחייב ושם אותי בקבוצה עם אנשים הרבה יותר מוכשרים ממני. אני אוהב לכתוב וכתיבה זה אמצעי נהדר לפרוק מחשבות ותחושות. סופר זה כבר משהו הרבה יותר מחייב.

6. מה התכונה החביבה עליך בעצמך?
אני אדם די חיובי שמנסה לראות את העולם בצורה כזו. לפעמים כששואלים אותי מה שלומי אני אומר "מושלם". והכוונה היא לא שלא יכול להיות טוב יותר, אלה שגם ממה שלא טוב אפשר ללמוד ולצמוח וכנראה שלכל דבר ישנה סיבה. במקום להתעמת עם המציאות או עם מה שקורה לנו ביום יום, אפשר פשוט לקבל את זה. הזדהות עם המציאות ולא על עימות עמה הוא מרכיב מרכזי ברומן 'אחריה'.

7. איפה אתה גר, ואיפה היית רוצה לגור?
אני גר בוושינגטון די סי ב – 12 שנים האחרונות. הגעתי לכאן בשליחות משרד הביטחון ונשארתי בגלל העבודה בבנק העולמי. אני כבר די רגיל למקום ורואה בו את ביתי. בגלל שאני מסתובב הרבה בעולם כחלק מהעבודה שלי, אין לי רצון גדול לגור במקום אחר. יחד עם זאת תמיד היה לי חלום לגור ליד הים, ואם זה בהודו אז זה בכלל מעולה.

8. מלבד המקצוע שלך, באיזה מקצוע היית מעוניין להתנסות? ובאיזה מקצוע בשום אופן לא?
קצת קשה לי לענות על השאלה הזו. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה ואני רואה בזה שליחות אדירה ואפשרות לתרום לעולם טוב יותר. אני מניח שעבודה שלא הייתי רוצה להתנסות בה היא משחק. נראה לי מלחיץ מדי. 

9. מיהו הגיבור/ה הספרותי/ת החביב עליך? ומיהו הגיבור שלך בחיים האמיתיים?
אני אוהב לצאת למסע עם ספר שבו אני מרגיש שהרגע נעצר ואני נשאב יחד עם הדמויות למקום ללא זמן או מרחב. מסע שמותיר בי זיכרון, טעם וריח, כאילו חוויתי את הרגע בעצמי. אלו הם ספרים שהקריאה בהם מעוררת בי השראה עם תחושה נעימה עמוק בבית החזה, כאילו מישהו פתח את החלון בחדר, וברגע אחד משהו בך משתנה. 
כזה היה שאנטראם של גרגורי דייוויד רוברטס אשר משלב במיומנות מרשימה אלמנטים של רומן ושירה בכתיבתו המיוחדת. שאנטארם ('איש שלום' בהינדית) מספר את סיפורו של לין, אסיר שנמלט מכלא שמור באוסטרליה אל רחובות הפשע של בומבי ומתחבר למאפיה המקומית. 
לין לקח אותי למסע פילוסופי, פיזי ורוחני. הוא מושך את הקורא אחריו בחוט דק למסע מטורף באחד המקומות הנמוכים ביותר בעולם, שכונות העוני בבומבי. זהו סיפור מסע מסחרר, עטוף בחוכמת חיים שמתרחש ביבשת האהובה עלי מכול, הודו. 
הגיבורים בחיים האמתיים הם ההורים שלי. מהרבה סיבות. 

10. אילו ספרים יש כרגע ליד המיטה שלך?
אני חייב להודות שבזמן האחרון רוב הספרים שאני קורא הם ספרי עיון שקשורים לעבודתי. יחד עם זאת לפני מספר שבועות קראתי בפעם השנייה את ספרו של באבא ראם דאס Be Here Now שיצא לאור בשנת 1971. ראם דאס נולד בשם ריצ'רד אלפרט למשפחה יהודית בארה"ב, לשנים עבד כפסיכולוג מצליח באוניברסיטאות שונות ביניהן הרווארד שם הוביל מחקר שנוי במחלוקת עם דר' טימוטי לירי בתחום "חומרים פסיכודליים" (שאז עוד לא הוגדרו כסמים לא חוקיים). לאחר שהודח מהרווארד עקב שימוש בחומרים אלה, יצא ראם דאס למסעו הראשון בהודו שם פגש את הבאבא שלו נים קרולי באבא, ושינה את שמו לבאבא ראם דאס. לימים חזר ראם דאס לארה"ב ונחשב לאחד המורים הרוחניים החשובים ביותר בארה"ב ובעולם. בשנת 1997 עבר שבץ וכיום הוא מתגורר בהוואי. זהו בהחלט ספר שלא מתאים לכל אחד, יחד עם זאת יש בו הרבה כלים יישומיים ועומק. הייתי מגדיר אותו כספר שצריך לשמור בבית בתוך קופסא עם זכוכית עליה כתוב "לשבור כאשר אתה צריך השראה". 

11. איזה כישרון, נוסף על כתיבה, את/ה חומד/ת? 
גלישה. בהרבה מובנים זה דומה לכתיבה, בעיקר בצורך להתבונן כדי להבין את הים, ולהיות נוכח ברגע הזה. 

12. לאיזה חולשה אנושית אין לך כל סבלנות? מה המוטו החביב עליך?
אני לא אגדיר את זה כאין לי סבלנות אבל אני חושב שיש חולשה אנושית שצריך להיות קשוב אליה, אני קורא לה "קורבנות". זה קורה כאשר אנשים מאמינים שאין להם יכולת לשנות את מה שקורה להם בחייהם. למעשה הם שוללים מעצמם כל כוח להשפיע על החיים ולבחור כיצד להגיב למה שקורא להם. אני כותב על זה הרבה ב'אחריה'. 

13. עם מי היית הכי רוצה לשבת על כוס קפה (חי או מת)?
בודהה. אני לא בטוח שהוא שותה קפה, אולי תה, אבל היה מעניין אותי לחוות אנרגיה של אדם כזה. 

14. מה המאכל האהוב עליך? 
חומוס. 

15. מה הספר/ים או הסופרים שהכי השפיעו עליך?
ג'יי די סלינג'ר עם התפסן בשדה השיפון הצליח לגעת בי במקומות הכי עמוקים ובכל פעם שאני קורא אותו אני נחשף לרבדים חדשים. באחת הפעמים שקראתי אותו הייתי בניו יורק. זהו ספר חובה לקריאה בעיר הגדולה. סגנון הכתיבה של סלינג'ר הוא פשוט, לא מתיימר, ועדין מאוד שנון. הוא מסוג הסופרים שברגע שאתה מסיים לקרוא אותם אתה רוצה לשבת איתם על בירה ולדבר.
כשאהיה גדול ארצה להיות האנטר תומפסון. סגנון הכתיבה הנועז שלו, "עיתונות גונזו", ביחד עם היכולת להתבטא באי-צייתנות לחברה ולמה שכביכול מצופה ממנו, ראוי להערצה. המאמרים הרבים שפרסם וסיפוריו הקצרים מאופיינים בכתיבה קולחת ללא פילטרים. סיפור חיו מעניין לא פחות מכתיבתו ומאפשר לראות קווים מחברים רבים. 
את הספר בא שלי הייתי רוצה לכתוב ברוח שלו (תחת השפעת אסיד כמובן). 

16. מה רגע השיא בחייך?
אני לא יכול לחשוב על רגע אחד. אני באמת מאמין שהחיים עשויים מהרבה רגעים שבהם אתה עוצר לרגע ואומר – איזה חיים נפלאים אלה, או איזה בר מזל אני. אלו הם רגעים ללא זמן ומרחב שבהם אתה מרגיש שהכול עוד אפשרי ושאין שום כוח שיכול לעצור אותך בעולם. חוויתי הרבה רגעים כאלה בחיים אבל אני מנסה לא להיאחז בהם כרגעי שיא, אלה להתבונן בהם כעוד חלק מפסיפס אין סופי שמרכיב את חיינו.

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן